חלפו מעל עשר שנים, לא אפילו טרחתי ממש לזכור כמה בדיוק, כעסתי עלייך המון שנים וגם לאחר לכתך, עד עצם היום הזה.
כעסתי כי לא ראית אותי, כי היית עסוק בשלך בדרכי החינוך הנוקשה, לא זכרתי ממך חיבוק אוהב ולא זכרתי ממך הכוונה ממשית שבאה מהלב ובנועם, מנסה כל הזמן למצוא חיבוק ואהבה ממשית שלך, בטוח שהיו כאלו כשהייתי קטן רק שאני לא מצליח להיזכר בהם וליבי נקרע.
אני כותב את הדברים האלה כי זה חשוב לי.
הכעס שהיה לי אליך בא מהמקומות האלו שלא ממש יכולתי לדבר איתך עליהם, לא היית קשוב ואני לא הייתי נעים כלפיך בכדי לספר לך, אני זוכר שפעם הייתה מריבה בנינו כשהתבגרתי ממש ואז באתי לחבק אותך ובקשתי סליחה ואמרתי שאני אוהב אותך , רציתי שתחבק בחזרה תרגיש אותי ואתה בשלך הקשחת מבט וקרעת אותי שוב.
אבא אתה עכשיו איננו, אני משתדל מאוד כל יום לנשק לחבק ולהכיל את ילדי בכל דרך, אני מקווה שאתה גאה בי שאני שם בשבילם.
אתה גדלת בלי אבא לאורך שנות חייך וכנראה לא ממש ידעת איך להכיל אותי, איך להתמודד איתי, איך לדעת לחנוך אותי על פי דרכי, אני אכן גדלתי בצלך, דאגת לכל צרכי, עבדת קשה מאוד ואני זוכר ומוקיר זאת, עכשיו אני רוצה כבר להניח להכל, אני רוצה למתחיל לראות באמת מי היית וכמה עוצמות היו בך בגידול שלי ושל אחי ואחיותי, אני רוצה לראות את הצדדים הענקיים והמדהימים שהיו בך שלא ממש יכולתי לראות כי התעסקתי בעצמי ובכאב שלי, אני רוצה להתחיל לראות אותך אבא, אני מבקש שתסלח לי על הנוקשות שלקחתי ממך בכדי לשנוא אותך בא.
אני מבקש סליחה בנפשי מנפשי, אני מבקש שתסלח לי על הכאב העצום שגרמתי לך ולעצמי עם הכאב שאני נושא והוא לא מרפה.
שתהיה מנוחתך עדן אבא
