זה שוב שאין לי עם לדבר חוץ ממך הרי אף אחד לא באמת מבין אותי או אכפת לו באמת ממני חוץ ממך אלוהיי.
אני מראש ידעתי שנישואין זה מוסד כושל והוא מסוגל להרוס את רוחי וגם את רוחו של בן זוגי, הרי שנינו בסופו של דבר התפשרנו, אני לא הכי מתאימה בשבילו ולהיפך.
והנה רק אחרי ארבעה חודשים אני על סף ייאוש מוחלט כי אני תקועה. אני נשואה לו ואנחנו גרים ביחד רחוק מכל שאר העולם, ואני ממש מרגישה שזה לא זה ואני לא מאשימה אותו.
פשוט יש פער כזה שאני לא יודעת עכשיו אם ניתן לגשר עליו בכלל. ואני לא חושבת על לחזור לבית ההורים גרושה כי זה לא מצאיותי מבחינתי. אתה רואה? אני כל כך לכודה ואין לי לאן ללכת, חוץ מאליך כמובן .
אלהים תציל אותנו.
