אלוהים שלי רציתי שתדע…

התייתמתי מציון אבי היקר מעט לפני יום הולדתי ה- 15.

הייתי מחוברת אליו בכל נשמתי והעובדה כי הוא נלקח ממני העציבה והכעיסה אותי עד מאד. במהלך השנים חוויתי את הקושי שבנטישה ובעיקר הייתי מרוחקת ממך אלוהים על שלקחת ממני את מי שאהבתי כל -כך.

הפסקתי להאמין, ביום כיפור כבר לא צמתי כבעבר…

היום לאחר 25 שנים כשאני נושקת לגיל -40 אני יודעת לומר כי הגעגועים אל אבא עדיין עזים ודמותו חקוקה בי ונוכחת תמיד אך מאידך אני יודעת לומר כי השנים שחלפו מאז חיזקו בי את האמונה בקיומך אלוהים וביכולת שלך להשגיח עלי ועל אהובי מלמעלה.

ואולי לקחת את אבא אליך על – מנת שיוכל להיות לך לעזר בהשגחה עלי ועל מי שאהב … א ל ו ה י ם! השנה יש בי הרצון להתקרב אליך, להאמין בך, ולדעת ששניכם (גם אתה וגם אבא) יושבים שם לבמרומים ובעיקר משגיחים עלינו לבל ניפול, ´´אלוהים שמור על אמא…

עליי ועל ילדיי´´…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *