אלוהים אף אחד לא מעריך אותי

כל פעם כשנפגעתי, כשהיה לי רע, כשהייתי בודדה והרגשתי ששום דבר לא הולך לי.

כשהשקעתי, דאגתי ואף אחד לא ראה ולא העריך. כשראיתי איך אמא שלי סובלת בלי שאי פעם פגעה בזבוב אז הפנתי אצבע מאשימה כלפיך אלוהים.

לא הצלחתי להבין איך אתה קיים,ואיך אפשר באמת לתת לך את הכבוד שמגיע לך אם אתה דואג רק לאנשים שאני יודעת בוודאות שלא מגיע להם, ואותי אתה מעניש בכל הזדמנות.

אני באמת עם לב טוב , אף פעם לא פגעתי באף אחד בכוונה [אולי התיחסתי בהתאם ליחס שקיבלתי מאותו בן אדם] .

אז עכשיו אני מבקשת סליחה על זה שטענתי [ביני לבין עצמי] שלא יכול להיות שאתה קיים אבל לא שם לב לאנשים שבאמת זקוקים לך.

ובעיקר מבקשת סליחה כי אמא שלי תמיד אמרה לי לא לאחל לאף אחד שום דבר רע גם לכאלה רוצים ברעתי ולמרות זאת איחלתי..

אז סליחה, באמת סליחה מהלב והנשמה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.