שלום, רציתי להגיד לך לפני שאשכח ואסחף לתוך המערבולת השוצפת של החיים, תודה! אני מתחילה לסמוך עליך אפילו שאני לא מבינה בכלל למה אתה עושה דברים.
למה אתה עושה לי טוב עכשיו וכל כך הרבה אנשים אחרים אתה מכאיב.
אני לא חושבת שהם רעים ומגיע להם לסבול יותר ממני. לא שאני רוצה לסבול, אבל העניין ממש לא מובן לי. טוב הבנתי כבר ששכר ועונש מגיעים רק בעולם הבא, אבל לא מובן לי למה אתה מחליט לעשות למישהו אחד טוב ולשני את המוות.
זה לגמרי שרירותי? אני לא חושבת, ולכן אני לא מבינה. זה מפחיד אותי כי אני לא יודעת אם עוד רגע לא ינחת עליי איזשהו אסון. מהצד שלי זה נראה כאילו אתה נותן נבוט בראש לפעמים או מתנה נהדרת פעמים אחרות ואי אפשר לדעת או לעשות משהו כדי לדעת מתי ואיזה מהם אני אקבל.
זה מעייף מאד להתמודד עם התחושה הזאת שכל רגע אפשר לקבל נבוט בראש בלי אזהרה. תעשה טובה תשתמש קצת פחות בנבוט. גם עליי וגם על כל האחרים.
למה שרק לי יהיה טוב? אני לא רוצה שאף אחד יסבול (חוץ מאלה שעושים נזק חמור לאחרים ובכוונה). בכל אופן סתיתי מכוונתי המקורית והיא להגיד תודה. גם זה מגיע לך לפעמים לשמוע. אז תודה ותמשיך ככה.
שלך, ענת.
