אם רק הייתם מבינים במה זכיתם. אם רק הייתם מעריכים. כל היום אתם שומעים סיפורים על ילדים. בתוך הלב אתם יודעים את האמת, הבת שלכם לא כמו כולם, אבל המוח המעוות משכיח את זה, הוא לא נותן לכם לראות.
מה שאתם לא יודעים זה שאני המתנה שלכם. תראו לי ילד אחד שמקשיב למה שאומרים לו, ילד אחד שלא עושה בעיות, ילד אחד שיושב ולומד בלי שיכריחו אותו, ילד אחד שכשהוא יכול הוא עוזר, ילד אחד שלא חולב..
רק תראו לי אחד כזה..תראו לי שאני לא לבד.. אז למה זה ככה? למה אתם מתייחסים אלי כמו לזבל? למה הכל בצעקות? למה אף פעם לא זכיתי למילה טובה? למה אני לא מקבלת חיבוק? למה אתם לא אומרים לי שאתם אוהבים אותי?למה אתם לא דואגים לי? למה לא אכפת לכם ממני? הפעם האחרונה שקניתם לי בגדים הייתה בכיתה ה´, לא הבאתם לי אפילו דמי כיס..פשוט הזנחתם.
רק מהכסף של סבתא והדודים הייתי קונה לעצמי בגדים, זה היה קורה שלוש פעמים בשנה-בפסח, ביום ההולדת ובסוכות. הייתי הילדה היחידה בלי פלאפון, בעצם הייתי הילדה היחידה שגידלה את עצמה לבד.
אפילו לילד יתום יש משפחה אומנת ומישהו שיעזור לו. לי אין אף אחד. אם לא אני לא הייתי לומדת,הייתי מוזנחת,הייתי נמצאת במקומות לא טובים. לא ביקשתי כלום. אף פעם לא ביקשתי אמא אפשר…? אפשר כסף? ולמרות שאתם יודעים איך כל ילד ממרר להורים שלו את החיים, אף פעם לא הערכתם אותי.
חסכי הילדות האלה לא יהפכו אותי להומלסית,לנרקומנית,לעבריניית או לזונת רחוב! הם לא יורידו אותי, הם רק יחזקו! אני עוד אהיה אדם חשוב, אני אהיה אדם מצליח, אני אהיה אדם הוגן,אני אהיה אדם שכולם ישמעו על ההצלחה שלו בחדשות. תסלחו לי שאני סתם נולדתי בטעות. אולי היה חכם יותר לקחת גלולות.
בכל אופן לכם יש רק רווח בסיפור הזה, גם כשאני אגדל להיות האדם המצליח הזה, אתם תהנו מהכבוד ומהגאווה ותגידו זאת הבת שלי.
