כשהכרתי אותך לא ידעתי שמשהו לא בסדר אצלך,ואתה ניסית, ובהצלחה ,להסתיר ממני את בעיותך הנפשיות.
היו לי המון רמזים אבל בחרתי לא לראות,עד להתפרצות הראשונה, ואז במקום ללכת,כי ידעתי שאין לזה עתיד,שאתה שקרן פתלוגי,ושאני פוגעת בעצמי ובקדוש ברוך הוא שרוצה בשבילי רק טוב, נשארתי ונלחמתי בך,סיפרתי לכולם שהחבר שלי דפוק,עם התנהגות מאוד משונה בלשון המעטה,אבל בגלל שרימית אותי רציתי להשאר ולנקום בך על כל מה שעשית לי, על הימים הכי קשים שעברתי בחיים שלי,על שגזלת ממני את המקצוע שלי,שהפכת אותי מאדם צוחק שמח ואופטימי לאדם עצוב,מיואש ופסימי.
סליחה שלא הלכתי כשידעתי,סליחה שהפצתי ברבים את היותך נוכל חסר לב וחולה נפש,סליחה לכל הנשים שממשיכות להיפגע ממך כי אין לי יותר את הכוחות להלחם בזה.
אני גם מבקשת סליחה מעצמי שפגעתי בי כל כך.
הייתי צריכה ללכת בזמן.
