הצורך בבקשת סליחה

סליחה, כאמור היא מילה שכיחה שאנו משתמשים בה במהלך היום מספר פעמים

נאמר במקורותינו- "…אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא…". ואומנם, ניתן בהחלט להניח, כי כמעט כל אדם שיפשפש במעשיו ובהתבטאויותיו במהלך חייו- בילדות, בבית הספר, במשפחה, בצבא, בעבודה, בזוגיות, בין חברים וכו'- ימצא, ללא ספק, אירוע (או יותר) שבו, במתכוון או שלא במתכוון, פגע באחר.

הפגיעה באחר יכולה להתרחש במצבים שונים כגון: העלבה, השפלה, עלילה, שקר, רכילות, בגידה, לקיחת "קרדיט"של אחר, קללה, אלימות מילולית או פיזית ועוד ועוד, או במקרים יותר טריוויאלים- שכח ימי הולדת, ימי נישואין, או שכח להכיר תודה וכו'.

מרבית בני האדם אינם ממהרים, בלשון המעטה, לבקש סליחה, להתנצל, להתוודות, להתפייס וכד', מאלה שנפגעו מהם. זאת, לנוכח קיומה של תחושה (בלתי מוצדקת) שבקשת סליחה באופן פיזי פנים מול פנים, יש בה משום פחיתות כבוד או השפלה של המבקש. כתוצאה מתופעה זו נותרים עם לחץ, כעס, שמירת טינה ונטל כבד בלב, הן אלה שפגעו והן אלה שנפגעו- וחבל שכך.

בקשת סליחה שומרת על בריאותינו ומאפשרת לשחרר את הלחץ והנטל שלעתים רובצים בלב זמן רב. במעמד זה האדם מסיר את המחסום ומבקש סליחה. לבקשת הסליחה וכו' יכולה להתלוות דרך האתר מחווה של פיצוי נחמד, כגון- משלוח פרחים, מתנה, הזמנה למסעדה וכיוצ"ב.

הסליחה היא בשבילי

לכל אחד מאתנו יש רגעים שהוא יותר גאה בהם, ורגעים שהיה מעדיף לשכוח.

כולנו פוגעים ונפגעים במהלך חיינו. אנחנו בני אדם ולא יכולים להתנהג כמו רובוטים כל הזמן

גם חברים שלנו עשויים לעשות טעויות, ואנחנו יכולים להתעצבן, לכעוס ולהיפגע מהם עמוקות.

למעשה בכל קשר בין שני אנשים מכיל גם רגעים פחות נעימים.

וכשמבקשים מאיתנו סליחה, עד כמה אנחנו מסוגלים לסלוח לשחרר ולהמשיך הלאה?

האם זו פגיעה חוזרת?
האם נאמרה סליחה אמיתית מכל הלב?
והשאלה החשובה ביותר היא עד כמה המצב, הכאב שיש לי מעכב את החיים שלי?

כי לסלוח אינו מצדיק את התנהגות האחר,
או נותן לגיטימציה למעשיו
לסלוח זה בשבילי כדי שאמשיך הלאה בחיי