אמא ואבא. אני כבר שלוש שנים לא מדבר אתכם. 3 ארוחות ראש השנה ו 3 ארוחות חג של פסח פיספסתי. את ימי שישי כבר הפסקתי לספור. אבל בכל שישי כשאני עושה קידוש אני עוצם עיניים ומדמיין אמא את השולחן שאת תמיד הכנת.
עם הסלט כרוב, הסלט החריף, העלה גפן והחריימה.
פותח עיניים והלב נצבט. אני כבר משנן כמה שנים את המשפט שמה שעשיתם הוא בלתי נסלח.
האפלייה הזו פגעה בי. גם אישית וגם כלכלית. וסליחה רק את אמרת אמא. אבא לא העיז לרדת מהעץ שלו. ואני סובל. כואב לי אני מרגיש איך הכאב הזה כל יום גדל. ואני מפחד לבוא ולשכוח.
הרי שום דבר כבר לא יחזור למה שהיה.
סליחה אמא ואבא שאין לי את האומץ לסלוח.
ממש עצוב לקרוא. חבל שזה קשה לך