אני א, בחורה צעירה ורווקה שעשתה טעות מרה. אז את הלקח שלי כבר למדתי…. הימים הבטוחים הם ממש לא בטוחים. אני כבר הרגשתי שמשהו לא בסדר הרבה זמן אבל משום מה לא בדקתי כאילו פחדתי לדעת את התוצאות…. כמו שהייתי מפחדת לבדוק כמה יש לי בחשבון של הפלאפון כדי לא לשמוע אלף שבע מאות וארבעים שקלים לפני המע"מ.
אז בדקתי פעם אחת והיא יצאה חיובית אבל ההרגשה שלי עדיין אמרה שלא יכול להיות… אז נבדקתי שוב וגם היא יצאה חיובית.. אז אמרתי לעצמי אוף איזה באסה… הגבתי די בקור רוח נוכח המצב בשלב זה עוד לא הבנתי. אני בחורה שמאוד בעד הפלות אף פעם לא ראיתי בעובר יצור חי ולא החשבתי הפלה כרצח או מעשה שהוא טאבו.
דעתי היא שאם האישה לא מעוניינת זו זכותה להפיל ולא ראיתי שום בעיה עם התהליך עצמו. אתמול הלכתי לעשות בדיקות של אולטראסאונד (הכרחי לפני ההפלה עצמה) וראיתי אותו. פשוט ראיתי אותו היה לו מבנה כמעט אנושי… היה לו ראש גדול בהשוואה לגופו היה לו דופק הוא היה כמעט אנושי…
זו חוויה שאי אפשר לתאר רק כשראיתי אותו על המוניטור הבנתי שזה רציני שזה אמיתי…. שגדל בתוכי משהו. הרגשות המעורבים שנוצרו לי לגבי היותו של הדבר הזה יצור חי או לא לא בילבלו אותי מהחלטתי להפיל… אני לא מבינה את עצמי. איך אני יכולה להיות בתדהמה מהדבר המדהים הזה שגדל בתוכי שהוא ממש ממש בן אנוש ומצד שני עדין להיות נחושה בדעתי שעלי לסיים את ההריון…
שכחתי לציין שאני כבר בשבוע השמיני… שבו מתפתחים הגפיים (לא בצורה מושלמת כמובן) ויש כבר הכנות לעיניים ואזניים..
ציפיתי שזה יהיה נקודה לבנה במוניטור שאפילו לא תעלה לי אסוציאציות של תינוק. ציפיתי שאגיב בקור רוח ושאננות גם לאולטראסאונד כמו שהגבתי לבדיקות ההריון הביתיות שביצעתי אבל התחלתי להיות רגשנית ובוכייה. אני יודעת מה עלי לעשות. אני יודעת מה הולך לקרות אבל אני לא יכולה למנוע בעד עצמי מלהיות מוקסמת מזה שיש בתוכי עובר שהוא שלי… שאם לא אפיל אותו הוא יהיה בנאדם בעוד 7-8 חודשים.
אני מוצאת את עצמי כל היום מחפשת למי לספר… ההורים לא יודעים… אני באה ממשפחה די מסורתית זה יהיה אסון בשבילם… רוב החברים הם לא חברים מהסוג שמספרים להם דברים..
וכבר נמאס לי לחפור לחברה שלי על זה.. כמובן שאיתו אני לא מדברת על הקטע הרגשני שמסביב לזה.. הוא כל כך בקטע… כמובן שהציע עזרה ושיבוא איתי להפלה בהתחלה אפילו אמרתי לו שאין צורך.. הרגשתי שאני יכולה לעבור את זה לבד.. אבל אחרי שראיתי אותו הבנתי שזה משהו גדול משהו שאני לא יכולה לעבור לבד משהו שהולך ליצור אצלי כנראה טראומה..
אני למדתי את הלקח שלי ואני כן לוקחת מהחוויה הזאת משהו… אני זלזלתי כל הזמן בקסם שיש בלגלות שיש בתוכך חיים התייחסתי לזה כמו לפלצנות כזאת אפילו הייתי מכסה את האונזיים ששמעתי מישהי מבלבלת את המוח על זה..
ועכשיו אני זו שמבלבלת במוח..
זה פשוט מדהים…..
מכתבים לאלוהים
אתר סליחה מזמין אתכם לשלוח פקס לכותל המערבי
צוות אתר סליחה מדפיס את המכתב ומניח אותו בין אבני הכותל
התפילות לאלוהים מוטמנות בין אבני הכותל המערבי ומפורסמות באתר סליחה
מהי סליחה
סליחה, מה השעה? סליחה, איך מגיעים לכלבו שלום? סליחה, איך אמרת שקוראים לך? סליחה שדרכתי עליך, לא שמתי לב שאתה עומד מאחורי סליחה? סליחה אדוני? […]
איך כותבים מכתב
מכתב מכתב הוא מסר מאדם אחד לאחר. האדם האחר יכול להיות גם את/ה. כשכותבים מכתב, המילים מקבלות חיים משלהן. הן מחודדות, עוצמתותיות ויכולות לשקף לנו […]
רשימת קברי צדיקים
מידע על קברי הצדיקים בארץ ובעולם. באתר נעזור לכם למצוא את קבר הצדיק המתאים עבורכם שיעזור לכם למצוא את התקווה, האמונה והחיזוק עבורכם. התופעה של […]
