כואב לי הלב. הלב שלי הוא כמו פצע פתוח והוא שותת דם. כואב לי אבא! כואב לי כל כך. הלב שלי קרוע, מרוטש. קשה לי להמשיך עם המסכה הזאת של היום יום. אני בוכה כל הזמן. וכלום לא עוזר. בבקשה אבא רחם עליי. כואב לי יותר מדי.
בבקשה תקל עליי. עשה שיהיה בסדר. כואב לי כל כך שאני מסתובבת רוב הזמן עם פרצוף תשעה באב. אין לי טעם לחיים אם לא יהיה לי ילד. בבקשה אבא. אני לא מצליחה לשכנע אותך. אני שופכת דמעות כמים.
אני לא מבינה למה אתה אותם את אוזנך. אני לא מבינה למה אתה לא שומע אותי. שום דבר לא יוכל לפצות אותי על החור הזה בנשמה שלי. על החסרון של הילד שעדיין אין לי. אני לא מבינה למה אני צריכה לכאוב כל כך. אני לא מוכנה לעשות איתך עיסקאות. בבקשה תן לי ילד. בבקשה. מה כבר עשיתי, אני לא מבינה. ל
א מספיק כאב לי בחיים? אתה מכאיב לי!!! למה??? הלכתי לקבר רחל אימנו, הלכתי לכותל, עשיתי את כל הסגולות שאני יודעת (אפילו שאבא שלי ז´´ל היה אומר שזה עבודה זרה). התפללתי, בכיתי, התחננתי, הלכתי לרופאים מה עוד? אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני. טוב אני יודעת, לכל אחד יש את החבילה שלו.
אבל החבילה שלי כבדה לי. כבדה לי יותר מדי. אני עייפה, אין לי כוח. מה אתה עוד רוצה ממני? אני מנסה לשמור שבת, שומרת טהרת המשפחה, מדליקה נרות שבת, רוב הזמן, עשיתי הפרשת חלה כמה פעמים. מה עוד אתה רוצה? די כבר, די. תסתכל אליי, תסתכל לפה.
אני מרגישה שאתה לא מסתכל עליי. מה כבר עשיתי? אם עשיתי משהו נורא זה היה לא בכוונה. אני לא שונאת אותך, אני רק מאד מאד כועסת. בבקשה ה´, כואב לי. בבקשה, תפקח את העיניים, תסתכל עליי, אני לא עושה לך דווקה.
אני מתחננת, בבקשה, תעזור! אני מבקשת שתעזור לי לעבור את התקופה הקשה הזאת יותר בקלות ובבקשה, בבקשה, עשה שיהיו לי ילדים בסופו של דבר.
כי אחרת, למה לי חיים?
