זה עתה סיימתי לקרוא שוב את מכתביי ואת התגובות. מנסה להבין. את אמרת שהכעיס אותך מה שכתבתי ולא רצית לפרט. כמו תמיד נשכת שפתיים כדי לא להגיד דברים איומים ונוראים שיפגעו בי,למרות שכעסת מאוד. כנראה שהיה משהו או אולי כמה משהואים בחייך שלימדו אותך לא לדבר כשכועסים. זה נכון,נכון מאוד,אבל את לא דיברת ישירות על רגשותייך.
וזה מאד עניין אותי לשמוע. משהוא,פיסה. הדבר היחיד שהסכמת לומר הוא שאת כועסת מאוד על מה שקראת פה. שאמרתי שה´ לא נתן לך את היכולת להימשך אליי. וזו טעות שלי. מה שאני מרגישה באמת עכשיו זה, כמה עצוב שה´ לא נתן לי את היכולת לא להימשך אלייך. כמה עצוב שזה צריך להרוס את הכל. חשבתי על מה שאמרת,שהייתי צריכה לספר לך מההתחלה. לא יכולתי.
דבר ראשון,כי הייתי בהכחשה עמוקה בהתחלה. רק כשהיינו בי´´א התחלתי לצאת ממנה,אבל חזרתי להכחיש. ומה היה קורה? בתקופה ההיא הייתן כל החיים שלי. את,וכל השאר שהיו בעצם חברות שלי בגללך. ובמיוחד לאור מה שאירע לי בחופש המכוער ההוא שלפני י´´א,הייתי זקוקה לך יותר מתמיד. את מבינה ודאי עכשיו שעם התנתקותי ממך,אני מאבדת את כולן. אני רוצה להינשא לאיש. אני רוצה ללדת לו תינוקות (החלום שלי זה תאומים).
אני מבינה שאי אפשר לה למערכת יחסים בין בני זוג להתנהל סביב מערכת הסתרה ושקר. האמון חייב להישמר. הכנות. אני כל כך רוצה במערכת יחסים בריאה.נכונה. אבל לגביי תמיד אצטרך לשקר. כי אני לא יכולה לעולם לספר לו שאני דו. על פי נסיוני המר, יש דברים שמפרקים את הקשרים הכי אמיצים.
אני הולכת לשרוף את הבעיה הזאת. אני לא יכולה לחיות כשאני משקרת. כשאני לא נורמלית,כשאני דו. אני עומדת ללכת לאיש שישרוף לי את הבעיה לנצח.
שיהפנט אותי. אני רוצה חיים נורמלים. אני מצטערת על הצער שגרמתי לך אבל עד עתה לא אמרתי לך מילה על מה שאני חושבת על הצורה שבה התנהגת. אני רק אומר שאת צריכה לחשוב עם עצמך, האם זה היה הוגן לתת לאחותך לדבר במקומך,ועוד בצורה כל כך מכוערת. זה פגע בי כל כך שאני לא יכולה לתאר. בעצם נסעתי כדי לברר איך ייתכן שזה את עשית לי זאת. לוודא מה יישקף לך מהעיניים. לנסות לברר מהבעת פנייך מה את מרגישה.
הסתכלת עליי ב…זלזול. בריחוק,כאילו לא איתי דיברת פעם שיחות של לב אל לב. ואני,חשבתי לעצמי,את מי את רואה במקומי איפה שאני עומדת עכשיו,אחד מהאנשים שהציקו לך והטרידו אותך? באיזה תחפושת חיפשת אותי??? כי לא,עליי לא ייתכן שהיית מסתכלת הצורה הזאת. זה פשוט לא נתפש. כואבת, אוהבת. תחשבי שוב, מי עמדה שם. אני מאמינה שאת מסוגלת להיזכר. אני אוהבת אותך כל כך לעזאזל.
