ב"ה היומולדת שלך היום ה-21.3 היום בו אני אמורה לשמוח בשביל, לגרום לך לצחוק ולחייך- בכית , צעקת, לא ישנת .. התאכזבת.. אלו לא היו כוונותיי, לא רציתי שכך זה יהיה . אבל הפעם אנני אשמה, למרות זא רוצה לומר ל סליחה. כואב לי הלב, רע לי בנשמה, אני יושבת פה בידיעה שאני אמורה להתעורר ב6:00 בבוקר אך אל מסוגלת לישון.. אמא, אמא שלי, רציתי כל היום על מנת לחפש לך מתנה.. נשארתי עד שעה 2 וחצי בשביל לכתוב לך ברכה. בסופו של דבר מה היה?
חטעפתי צעקות… חטפתי השפלות… שום מכה פיזית לא תשבור אותי… אבל כבר נשברתי ממילותייך! אני יודעת הרמתי את הקול, צעקתי … אני סוחבת את זה עליי לא פעם , לא פעמיים.. זה מכביד עליי זה עושה לי רע… זה גורם לי להפסיק לחייך.. ואצלי הרי חיוך זה החיים שלי! למהה ככה? למה ביום הולדת שלך .. הכנתי שלט כל כך יפה עם ברכה מהלב .. אני לא אתלה אותו.. אני לא אדבר איתך … אני מבקשת ממך סליחה.. אך מצפה ומחכה לזה גם ממך.. אמא , לא רוצה לשנותך..
רוצה שתגיעי לכך שתרצי לשנות אותך מעצמך.. לא רוצה להטיף לך מוסר.. הרי את יודעת הרבה יותר ממני.. אמא זה לא אומר שאני לא אוהבת.. זה אומר שאני מאוכזבת.. נפגעתי ולא בגלל שקיללת או גידפת.. אלא בגלל התנהגותיך. יש אנשים שמצפה מהם ליותר… את אחת מהם.. התאכזבתי… תדעי מי עומדת מולך. זה שאנינ ביתך לא אומר שעאת מכירה אותי .. אני לא עושה דברים כי אני מפחדת ממך.. אני לא עושה דברים מסויימים כי אני לא מאמינה בהם.. אין לי סיבה לשקר.. להסתיר.. כי ברגע שעושים את זה יודעים מלכתחילה שזה דבר אסור לא טוב.. אמא ,אני כבר לא מצפה.. אל תתפלאי אם יבוא היום ואת תסכלי אחורה ותגידי כמה טעיתי…
לא ל"נפילה"הזאת אני מחכה.. כדי להגיד"אמרתי לך".. סתם כדי שבאמת לא תשארי כמו שאת ומחשבה שכל החיים שלך היית בסדר.. בנאדם עושה טעויות , מקבלת.. אבל צרך ללמוד.. אחרי 700 פעם כנראה שזה אבוד.. אמא למרות הכל, סליחה.. סליהח מכל הלב.. לעא רציתי לצער אותך, לגרום לך לבכות .. בכלל להגיע למצב הזה .. אולי אני אשמה… כמו שתמיד יוצא.. כן אני אשמה.. הרי אמא טועה?
