אני במשך מתלבטת אם עצמי , אם לכתוב או לא לכתוב כאילו הכתיבה תשים חותם על אהבתנו .
נסיך שלי כשההייתי נערה ושמעתי על כך שאתאהב בפרופ דוקטור ארגטנאי מבוגר ממני , צחקתי לבחור ואמרתי לו ״ תגיד מה אתה החלטת לספר לי אגדה חדשה , לא תארתי לעצמי שהחיים יביאו אותי לפגוש את אותו ארגטנאי , לא חשבתי שיום אחד אני אראה את המבט הכי יפה בעולם ולא יוכל להוריד ממך את העניים , זיהתי אותך אז באוטובוס בכביש בבית חולים . הרי איך ניתן לא לזהות את האנרגיה המטורפת בין שנינו .
אנרגיה כזו שגם היום אני מאמינה שאם תהייה בקרבת 500 מטר ממני אדע שאתה באזור .
יש דברים שלא ניתן להסביר , כמו הטלפתיה הזו שליוותה את שנינו במשך שנים , העניים המדברות עוצמת האהבה בין שני זרים שמרגשים כאילו הם מכירים כבר אלפי שנים , יש דברים שאפילו באגדות לא סיפרו עליהם כי הם חזקים מכל דבר שניתן להסבר .
היום רק היום שבוע שעבר שלחת את המייל רק היום ראיתי את המילה הקטנה ״ שלך ״ מילה קטנה שיש לה כל כך הרבה משמעות בשבילי . תודה נסיך שלי על המסר . אני אוהבת אותך זו אהבה שלא תעלם ולא תדעך אף פעם אתה תמיד תהייה הכי חשוב תמיד תהיי חלק ממני תמיד אשאר שלך וכנראה שאתה שלי .
זה קסם וזו אהבה מרפאת שנינו זכינו לחוות מה שרק ניתן לחלום עליו . כן אני יודעת שברגעים האלה שאני כותבת אתה בארגנטינה טלפתיה לא נעלמת כנראה אני מרגישה אותך תמיד .
אתה בחרת במרחק ואני לגמרי מבינה את הסיבות שלך ההייתי החלום שלך ובו זמנית הסיוט שלך ! לא ידעתי אחרת נבהלתי מאתנו .
אני מתפללת לכך שאם זו לא אני תאוהב מחדש אהבה שמשתווה למה שיש בין שנינו . שלך תמיד
