אני רוצה לבקש סליחה, על כל מה שעשיתי ללב השבור שלי לראש המתוסכל שלי, לחלומות המנוצפים שלי, למחשבות שאף פעם לא נחות..לעיניים שלא מפסיקות לבכות, ללחיים שתמיד נרטבות,לשפתיים שנושכות את עצמן שוב פעם מחדש,סליחה על הפרפרים בבטן, לרגליים העייפות.. וכמובן… ללב שלי.. השבור לאלפי רסיסים, סליחה על הדפיקות לב, ועל כל הרגשות.. אשם, בגידה,אהבה,אכזבה,וכולי… ציפייה? סליחה שהערתי אותך שהגבר הזה הגיע, תקווה? סליחה שחיכית סתם. כי כל זה? היה לשווווא!!
אהבה? אני מצטערת שהכנסתי את המושג הזה לחיים שליי זה עשה רק רע! אני מצטערת שהפנתי את העתיד, החלומות,הציפיות,התקוות,הרגשות,המחשבות,התשוקה,העניין בחיים האלה רק לבן אדם אחד, שלקח לי את הלב ומחץ אותו וברח. אני מצטערת שלא הקשבתי למוח שלי, לראש שלי, שאמר לי תברחייייי מהר כל עוד את יכולה! כי עכשיו? אני ש ב ו ר ה. הרוווווווסה, הוא כאילו מולך על החיים שלי! הפנתי הכל אליו ושהוא הלך, אן לי עניין בחיים האלה.. אן לי כבר חלומות..יש חלומות כאילו, אבל עדיף כבר לא לחלום אותם. כי שאני חולמת זה רק עליו! והוא לא יחזור!
אז חלומות שלא כלולים בו לא קיימים בכלל! לחשוב עליו שאני קמה בבוקר, ולפני שאני הולכת לישון, לקשר כל שיר לסיפור שלנו, לרגושת שלי כלפיו, האכזבה… לשחזר שוב את הכל, את התמונות, הנשיקה הראשונה,"אני אוהב אותך" " מה אנחנו? אנחנו ביחד:)" פלאשבק ללילה שאמרת לי "שום דבר לא יכול להשתנות לא בשבילי ובשבילך, לא לפני שאני אדע כמה יש לי להפסיד´´ דיברת על עתיד, עתיד של בייחד, איך העעעעזת לדבר על עתיד שאתה בכלל לא מתכנן להיות כלול בו??
לא האמנתי באהבה עד היום שהכרנו, אני זוכרת כל מילה שאמרת.. אני זוכרת את הרגע שישבנו על המיטה, ושכבתי שם, על החזה שלך, היה קר וחיבקת אותי, ועצמתי את העיניים וחשבתי שיותר שייכת מזה אני כבר לא ירגיש בחיים שלי.. התשוקה, המשיכה, האהבה, המחשבה שהנה מתחיל משהו חדש בחיים שלי ורק שלי. הגבר של החיייייים שליייייייייי הערת את זה, בלב שלי, את האהבה הזאת שהייתה כבויה כל כך הרבה זמן ועכשיו היא דולקת.. ובלעדייך… איך ? איך אני ישכח? איך אני יקום ולא יחשוב עלייך? יעשה סטטוס בפייסבוק בלי לחשוב עלייך? לשמוע שירים, להתלבש, להתאפר, כל דבר אני מקשרת אלייך.. שומרת לך אמונים כי אני חייה בסרט שיבוא יום ותחזור ותשאל מה עשיתי כל הזמן ואני יגיד שלא הייתי עם אף אחד:( אבל אתה לא תחזור.. ואני בנתיים לא נרדמת בלילה.. ולא מקשיבה בלימודים… נשרפפפת עם כל הדברים שאני רוצה להגיד לך, אבל אן בשביל מה!!!!!!!!!!!
כי אתה לא תחזור:( אן כבר טעם לחיים שלי.. בכל פינה יש זיכרון ממך… בכניסה לבניין שלי, מכל האלף ואחת זכרונות אני זוכרת את שלך! שהתנשקנו ולא רצית ללכת.. ובכניסה לקניון, שאספת אותי בדייט הראשון, ובננייין ההוא שישבנו וירד גשם והתנשקנו כי זה רומנטי…והספסל! הספסל ההוא בפארק, הספסל שנפרדנו.. איך אפשר לעבור שם מבלי לראות את זה?!?! אני רוצה להיות בחדר שלך עוד פעם אחת, על המיטה שלך, לנשק אותך, לריב איתך, לראות שיחה נכנסת מ" שבלולללייייי שלליייי" אבל זה לא קורה:( ואתה עובר לידי כאילו כללללללום…
אין אפילו שלום או מבט של הזדהות שאנחנו מכירים.. לפחות תסתכל עלי. במבט של אני יודע, תתן לי את הכבוד ההזה אחרי מה שעשית לי. ששברת לי את הלב. כבוד אחרון לפני שאנחנו נפרדים לנצח…… בזבזתי את החודשיים האחרונים בלחשוב שנחזור אבל אנחנו לא.. ואני ימשיךךךךך לקוות ולצפות.. כי אני אוהבת אותך.. אז סליחה..
