הסיפור הוא כזה דימום מוחי בשבת בבוקר ,נסיעה באמבולנס לכוון הדסה ,האחיות צורחות עלי שאני יפסיק להקיא ,אני צועקת בחזרה תעשו לי בדיקה זה ארוע מוחי ,האחות צוחקת ואומרת את מפונקת בסך הכל התייבשת ,אם תמשיכי לצעוק אני מעיפה אותך מפה. האור האור מסנוור הגוף לא מפסיק ל ה כ א יב
ואני מרגישה את הסוף כי המוח עם כאב חד ואף אחד לא מבין ,ההקאות מתמשכות מאבדת את ההכרה חוזרת להכרה .מנסה להבין מה קורה לי ,מהו הכאב החד הזה,הלא מוכר ,מתי יפסיק . עברו 5 שנים ,יש לי יומלדת 5 בזכותך איש נדיר ,בשעות הערב הגעת למיון ביקשת ממני להסתכל עלייך וחייכת .סוף סוף מישהו חייך ובאותו רגע ידעתי המלאך השומר הגיע .
ההיית בסך הכל מתמחה לנוירוכרוגיה ,רק בתחילת דרכך ,בדקת אותי ושמעתי אותך ברקע ´´עכשיו סיטי עכשיו ,אני אומר לך ,היא לא מפונקת צריך בדיקה´´כן כן שמעתי את הדוקטורים מתווכחים איתך אבל אתה התעקשת שלחו אותי לסיטי בתוך שניות הריצו אותי לטיפול נמרץ וסוף סוף .קבלתי את המורפיום שאפשר לי לישון כמה דקות ,תקופה לא קלה עברה עלי ,עם כאב חד חזק (מי היה מאמין שקיים כאב כזה בעולם ) ומידי פעם הגיע המתמחה שהמבטא שלו מדהים חייך דיבר וגרם לי להרגיש טוב .
דוקטור לעולם לא ישכח אותך ,הלוואי ויכולתי להביע את תודתי בפנייך ,אבל לצערי אתה חשבת בעבר שהתחלתי איתך אז כמובן ,כל מחווה ממני תראה כחיזור לא התחלתי:)פשוט לא ידעתי איך מראים תודה כי זה תודה מהסוג הלא מוכר מ
