ירושלים 1984. אני מגיעה לכיתה חדשה ומתחברת עם יעל, ילדה חמודה וחכמה. אנחנו בנות 10.
מלכות הכיתה מנהלות את העניינים ביד רמה ויעל סובלת. היא מבודדת חברתית, והנה אני באה, ועכשיו יש לה חברה. בהתחלה כולם שמחים, אבל אז מתחילים להתגלות סדקים. יעל קצת אובססיבית. היא רוצה שנפגש כמעט כל יום.
שאבוא לישון רק אצלה. אולי היא בודדה. אולי זה מבנה האישיות שלה. ואני.. אני מגלה חברות חדשות. אני אוהבת את יעל אבל לא עומדת בקצב. אני מבינה שאני יכולה להתחבר גם עם המקובלות.
אני בוגדת ביעל. אני ילדה חלשת אופי שלא יכולה לשים לה גבולות ועדיין להיות חברה. לא רק שאני מנתקת את הקשר, אני גם מצטרפת לירידות על יעל.
הבטן שלי מתכווצת מבושה כשאני זוכרת שהייתי שם, באיזו מסיבת פיג´מות, כששתי בנות התקשרו לעבוד עליה בטלפון. הצטרפתי לבדיחה. לא עצרתי בעדן. רמת גן 2017. בני הבכור בן 10. אני חיה מחדש את התקופה הזו בחיי.
יעל, אני מצטערת.
אולי אם הייתי מקבלת יותר הכוונה ותמיכה מהמבוגרים, אולי אם הייתי בן אדם יותר חזק. ..
אני מבקשת סליחה. קשת
