רובי גוטליב- מאמן ומרפה פילוסופי
זה נראה אגואיסטי, נעדר מוסר וחסר ערכים אך מאידך זה מפתה ומושך כמו פרפר לאש. למה? למה זה כל כך מפתה ומושך אם זה נראה כל כך רע? ולמה בכלל זה נראה רע? מה רע לחיות ללא בושה?
על מנת להתחיל לענות על השאלות יש לבחון ולהבין את משמעותה של הבושה. מושג שמופיע בהוויה התרבותית והערכית שלנו מוקדם מאד: בסיפור גן עדן בטרם אכילת הפרי האסור (עץ הדעת טוב ורע) נאמר: "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו".
לאחר אכילת הפרי האסור וההסתתרות מפני אלהים, אומר אדם לאלהים: "… את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא".
במילים אחרות ומתוך פרשנות קלה וברורה, נושא הבושה הינו פועל ישיר של שיפוטיות והתעסקות עם טוב ורע. הבושה אינה, אם כך ערך מוחלט וברור אלא ערך סובייקטיבי ופרשנותי בהתאמה ישירה לדעתו של האינדיבידואל על עצמו והאופן בו הוא נראה בעיני אחרים.
האם ערום הוא או בעל כסות (יש להניח כי ברור הוא שאין מדובר בכסות במובן של בגד פיזי, אלא בגד במובן של הסתרה והתחפשות).
אם כך, אפשר לצמצם את השאלות לכדי שתיים בלבד: את מה אנחנו מסתירים ולמה?
אנחנו מסתירים את מה שאנחנו חושבים שאחרים יראו כשלילי, אנחנו מסתירים את מה שאנחנו חושבים כמנוגד לנורמה ולמוסכם אך בעיקר אנחנו מסתירים את משאלות ליבנו הכמוסות. אם הם כמוסות הרי שיש להניח שהן חורגות מהמקובל והנורמלי.
הן כמוסות משום שהן ייחודיות לנו כייחודיים, הן כמוסות משום שהן מבדילות אותנו מהעדר והופכות אותנו לאינדיבידואלים. הפרדוקס הוא שדווקא ההסתרה היא הגורם השלילי, משום שהסתרה זו מקורה במעשה מכוון של חוסר אמת שמוגדר במילה "שקר".
ההבדל המהותי שבין "שקר" ל"חוסר אמת"
חשוב להבין את ההבדל המהותי שבין "שקר" ל"חוסר אמת". "שקר" הינה פעולה שכוונה תחילה עומדת מאחוריה, כוונה שתכליתה להטעות או להסתיר את האמת מתוך מניעים ברורים. במילים אחרות, "שקר" הינה פעולה בעלת עילה ומניע. "חוסר אמת", לעומת זאת, פסיבי לרוב ומהווה תגובה למציאות כלשהי. כלומר הוא חסר את הכוונה תחילה.
"חוסר אמת" עשוי לנבוע, לעיתים אף ממצב של חוסר הכרה במציאות / אמת מסוימת, ואין בכך בכדי לתת לו גושפנקא ועדיין חומרתו פחותה אם כי לרוב תוצאתו זהה. בדומה לכך שהמשפט הפלילי מכיר בהבדל שבין "רצח" ל"הריגה". אומנם בשני המקרים התוצאה זהה אך במקרה הראשון קיימת הוכחה ל"כוונה תחילה".
"לחיות ללא בושה" הינה מציאות שמכילה שני הקטבים: החיובי, נעוץ ביכולתו של אדם לחיות את חייו מתוך בחינה פנימית ובהעדר שיפוטיות והשוואתיות לסביבה, מוסכמותיה ומקובלותיה. לחיות מתוך האמת הפנימית שלו – להיות ערום – ללא הסתרה וללא כסות למהותו ולזהותו כפי שהיא. השלילי, למרבה הפלא, מהווה בדיוק את התוצאה שבשורש הכוונה.
לחיות בשקר ובהסתרה על מנת לחמוק משיפוטיות ועל מנת ליצור מציאות מדומה התואמת, לכאורה, את דעת החברה, מוסכמותיה ומקובלותיה. אך מאחר ומדובר במציאות ובמצג מדומה שהמסתתר מאחוריו אינו דומה כלל למה שמוצג הרי ששקר תכליתו. מכאן שהרצון לחמוק מהתמודדות עם הבושה יוצר, למעשה, את הבושה עצמה בשקר ובהסתרה שמשמשים ככסות לאמת שיש בה, לכאורה, בושה.
יש במכלול השקרי הזה אלמנט נוסף שיקשה להתעלם ממנו, האדם המסתיר והחי בשקר מעביר את ההתמודדות ממנו למישהו אחר. כל עוד האדם מתמודד עם בושתו בינו לבין עצמו לא על ידי הסתרה ושקר אלא על ידי שקיפות ואמת הרי שזו התמודדות פרטנית שתכליתה התגברות על אלמנט השיפוטיות וההשוואתיות. זוהי למידה והתפתחות לקראת היכולת לחיות ללא בושה במובן המאד חיובי שלה.
אך כאשר ההתמודדות עם אותם אלמנטים שיש בהם בושה, לכאורה, מוסתרים במסכת של שקרים ואשליות מועברת ההתמודדות של אותו אדם מעצמו לאחרים הסובבים אותו. כל עוד המצגת אותה מציג האדם בפני האחרים הינה שקרית ומדומה כל מערכת השיקולים, הבחירות והמעשים של האחרים נובעים ממידע שקרי ומצגת מדומה ועל כן הם מנועים מבחירות נכונות הנובעות מנתוני אמת. אין פלא שהדיבר העוסק בשקר מוגדר באופן כזה: "לא תעיד בחברך עד שקר". זו הסיבה שבעטייה אנו קושרים את "לחיות ללא בושה" לחוסר מוסריות, אגואיסטיות והעדר ערכים.
"לחיות ללא בושה" הוא שלב התפתחותי גבוה ובכך הוא מהווה את הפיתוי והמשיכה שלנו אליו. זהו שלב התפתחותי שבו אדם מצליח לנתק את עצמו מהעדריות והופך לאינדיבידואל בעל דעה ודרך מתוך שקיפות מוחלטת. "לחיות ללא בושה" אינו! מצביע ואף לא מציע את השיטה הפופולארית של ההתחפשות וההסתרה כדי לחמוק משיפוטיות וביקורת אין הוא מציע את: "ואת קולך אשמע בגן ואירא כי עירום אני", הוא מציע את: "ויהיו שניהם האדם ואשתו עירומים ולא יתבוששו"
יהיה תהליך התפתחותו של אדם מתקדם ונרחב ככל שיהיה, כל עוד השלב של "לחיות ללא בושה" לא הושג, אין להתפתחות שהושגה ערך רב. כי ליצור התפתחות, מחד ולפגוע בזולת, מאידך אינם יכולים לחיות בכפיפה אחת. יש בשפה העברית הגדרה מאד מדויקת למצב זה, אנו מכנים זאת "אין תוכו כברו". אין התאמה בין מה שמוצג לבין מה שבאמת קיים.
הפגיעה בזולת
ראוי להבין כי הפגיעה בזולת תלויה ברמת ההסתרה, היקפה ועומקה, רובנו מנהלים את חיינו בשקיפות מסוימת, מי יותר ומי פחות. יש דברים שאין לנו כל בעיה להציג ולהראות, להפך שאנו מתגאים להציג ולהראות. אנו מציגים ומראים בגאווה רבה את איכויותינו ואת הישגינו ובמקביל מסתירים באדיקות רבה את חולשותינו ואת כישלונותינו.
לא בכך מדובר, הכוונה להסתרה אקטיבית ומכוונת של מעשים, תכונות ואירועים שיש בהם, בושה וקלון, שיש בהם בכדי לשפוך אור על מהותו האמיתי של האדם, אופיו ותכונותיו.
אינני יכול להימנע מלהביא את פרשת הנשיא כדוגמא לכוונת הדברים. אמירותיו, הצהרותיו וכל מעשיו נועדו להסתיר ולעוות את האמת שעמדה במוקד הפרשה. אמת שהייתה ועודנה ידועה וברורה לו ושפגעה פגיעה קשה באנשים שבחרו להאמין ולתמוך בו ואף באלה אשר נפגעו מעצם הפגיעה במוסד המכובד של הנשיאות.
זו דוגמה להסתרה מכוונת, שקר, שתכליתו להראות טוב בכל מחיר. זו כבר אינה שאלה של שקיפות בנאלית יומיומית אלא של חוסר מוסר משווע. בעיני חמורה לא פחות התנהלותו השקרית והמעוותת מאשר העברות בהם הוא מואשם.
יצירת מצג שווא במתכוון, תוך כדי התעלמות מוחלטת מתוצאות המעשה על אחרים אינו שונה מאונס. אונס מוגדר כפעולה כוחנית הנכפית על מישהו בניגוד לרצונו ובניגוד לדעתו. אין כאן כל הבדל שכן בעצם השקר נוצרה הכפייה, הזולת בחר את בחירותיו בהתאם למצג השקרי שלא הוא אחראי לו.
"לחיות ללא בושה" יכול להיות הישג התפתחותי נעלה ובעל ערך שלא יסולא בפז, ומאידך הוא עלול להיות תהליך בזוי חסר מוסריות ונעדר ערכים שלכאורה מוצגים כמצגת מדומה ואשלייתית. אישה המוצאת מחייתה בזנות בפאתי הרחוב, קבל עם ועדה, עיסוק בזוי ומחפיר בעיני החברה ומוסכמותיה היא אישה החיה ללא בושה.
לעומתה אישה חסודה המנצלת את אותם "אביזרים" ושיטות על מנת להשיג את מבוקשה תחת אצטלה של נורמטיביות ומוסריות, חיה, אף היא, ללא בושה. איזו משתיהן תייצג את הקוטב החיובי ואיזו את השלילי, לדעתכם?
לא יקשה לענות על שאלה זו, התשובה תהיה כמובן פועל יוצא של האופן בו האדם מוכן לראות את האמת ולא את הצביעות. הזונה בעיסוקה הגלוי, בזוי ככל שיהיה בעיני אחרים, אינה מסתירה דבר. לא באשר לעיסוקה, מהותה ואף לא באשר לזהותה בעיני אחרים. היא ללא ספק חיה ללא בושה ברמה הכי גבוהה האפשרית.
השנייה, לעומתה, עושה את אותה פעולה בהבדל קטן ומשמעותי, היא עושה זאת בהסתרה ובמניפולטיביות, היא עושה זאת תחת מעטה של מוסר וערכים. גם זו חיה ללא בושה, ללא בושה במעשיה השקריים וללא ביזוי מצד הסביבה שאינה עדה לאמת המתרחשת תחת ההסוואה.
האם נותרה עדיין שאלה בעניין? האם לא ברור עדיין מי משתיהן חי ללא בושה? שתיהן!!!
