אני מסתכלת עליך וחושבת על מה יש בך שגורם לי לחוש בשלמות הזאת שחסרה לי כל כך.. מביטה וחושבת.. כמה אתה תמים. יפה. ורחוק מהשטויות שסובבות אותי. רואה עליך כמה אתה שקט ושלו.. בשקט הפנימי שלך אתה מרגיע אותי.. העיניים שלך חזקות. שחורות.
לא נשברות מיישרות אליי מבט אמיתי .. כזה שלא נתקלים בו לרוב.. אתה אומר ועומד אחרי הדברים שלך. שואל.. ועונה לעצמך בחוכמה עילאית נבונה. אתה לידי אבל בעצם נמצא רחוק..
דוהר במחשבות הדימיון שלך.. שלא פוסק לרגע. נזכר בעבר ותוהה על העתיד לבוא.. חי את הרגע ונהנה מהדברים הפשוטים בו. מקשיב לי מעומק הלב.. ומדבר איתי עם קצת כאב.
ברקע מוזיקה מארץ רחוקה.. אתה מבין. אני לא מבינה. אוחז בידי בצורה עדינה. היד שלך שחורה ושלי לבנה. לילה, ירח, כוכבים.
אווירה יפה.. ישנה. אתה כל כך גבר. ואני פשוט אישה. מביטה בך..מתקשה להאמין שאתה מביט בי חזרה. ובכל זאת, מוצאת חן בעיניי התחושה.
