אני פותחת לך את הדלת שתלך ולא בגלל שאני לא רוצה אותך יותר איתי, אלא בגלל שאני יודעת שיש שם בחוץ מקום שיתאים לך יותר מאשר איתי.
אני לא מבטיחה לך שתמצא עוד אהבה כזאת שם בחוץ, אני מפסיקה להבטיח הבטחות שאני לא אוכל לעמוד בהן אבל היי, שמעתי מישהו אומר פעם שמפריזים בערכה של האהבה מקווה בשבילך שהאיש הזה ידע על מה הוא מדבר ומקווה שתמצא את האיזון המושלם בשבילך.
מצחיק איך אתה מצפה ממני להבין אותך בלי שתדבר, אבל גם לזה אתה מצליח למצוא תירוץ בשביל לחסום. די! נלחמתי בשבילך כמו שאף אחת לא תילחם אז תסביר לי בבקשה איך יכול להיות שהפסדתי ?
אף פעם לא שמת לב לחוסר התאמה הזה אצלי בין החיוך למה שאומרות העיניים ואולי דווקא שמת לב, אבל בחרת להתעלם.
נוח לך לקבל אותי בגרסא החיובית הזאת ולא נדמה שאכפת לך שאתה הורג אותי תוך כדי התהליך. מתה, מתה זה מה שהרגשתי כה הרבה פעמים מבפנים בגללך, רק בגללך והרוב זה לא ממילים שנאמרו או מעשים שנעשו אלא מכאלו שלא. קיוויתי שעם הזמן נמצא דרך שבה נוכל להחזיק את הקשר שלנו אבל הזמן עשה בדיוק את ההפך וכאילו הדגיש כמה שזה היה בזבוז כאילו הוא לועג לנו בזבוז.
מילה כואבת לשמוע בהקשר לקשר שלנו, מילה אחרונה שהיתי מקטלגת תחתייה את הקשר. אחרי כל הדברים האלה אני עדין מעריצה אותך מעבר לגבולות ההגיון, מעבר לגבולות היכולת שלי להתמודד עם זה. אז אני מרפה, תוך כדי שאני יודעת שמבחינה טוטאלית זה לא הגיוני כי אנחנו נמשכים אחד לשני, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, וגם עכשיו במרחק מיליוני קילומטרים אני עדין מרגישה אותך אצלי בראש.
תבחר אתה לאן להמשיך מכאן, אני כבר אהיה מחוץ לתחום וכל פעם שתרגיש דקירה קטנה בלב אל תבהל, תדע שזה רק געגוע קטן שהצליח לחמוק מתוכי.
אני ממשיכה מכאן קדימה, תוך הגמלות מהמנהג למעוד לאחור, תוך דמעות מודחקות ומילים שאין בכוחי להביע ואיחוליי לך שתמצא רק נחת שתדע להעניק לך את מה שלא היה ביכולתי. זה בסופו של היום, האושר שלך זה מה שחשוב לי באמת שאראה אותך מתקדם וגדל
