אבל הפעם אני מרגישה שלמה עם ההחלטה . אולי בפעם הראשונה מאז שנפרדנו אלפי פעמיים , נפרדנו וחזרנו לפחות 10 פעמיים עד שהפקרידות הפכו לבדיחה . חסר לי המון בקשר לא יודעת להסביר זה לא שאין לי רגשות יש לי והרבה .
עובדה ירדו לי דמעות כששלחתי לו את ההודעה . אבל חסר לי ביטחון , אולי גם אהבה וידיעה שיש עתיד לקשר הזה מוזר אבל זו מתנת היומלדת שלי לעצמי ההתנתקות ממנו מקווה שהפעם אני אעמוד ויהייה אינטרגטית בהחלטות שאני מקבלת בטוחה שאני אתגעגע אליו אבל געגועים זה לא הכל .
כבר לא יכולה להיות עסוקה בחוסר וודאות וספק רוצה ביטחון בחיים שלי וחלק מזה זה פשוט לקבל החלטות שאולי גורמות לדמעות לרדת ולעמוד מאחוריהן הוא גם לא השאיר לי כל כך הרבה ברירות כשאמר שהוא לא אוהב לא נשאר כבר על מה להתעקש כנראה שאני צריכה רגשות אמיתיים רק אז אני בוחרת להתמודד עם הקשיים .
ככה כשנאמר לי שאין אהבה , מה יש לי למשוך ולאן בדיוק למשוך , איכשהו החלטתי להאמין למה שאמר וקבלתי החלטה להמשיך לבד ובפעם הראשונה להתחיל לחיות כשאני בוחרת בעצמי .
