כן אז אני סך הכול– בת 21 אוטוטו. הגיל עצמו כבר נשמע רציני. אין כבר את העשרה באופק. כולם פתאום מצפים ליותר.. תואר ראשון.. עבודה יותר מסודרת. שיער קצת יותר מסודר גם אם אפשר.. איפור קצת יותר נקי -אם בכלל.. בגדים קצת יותר משדרים אינטילגנטיות.. כי בכל זאת.. הלו..כאילו דה… גיל 21.. אין פה כבר ילדה.. גם את הבחורה כבר עברנו נראה לי- יש את ה´´אישה´´..בעע- דוחה אותי להגיד אישה.. מזכיר לי נחשה.. ומזכיר לי את חווה שהתפתתה מהנחש הקלת דעת הזאת שכל הנשים סובלות ממנה בלידות.. וגם בזה שהן בעצם גם– קלות דעת..
"חכמה חכמה אבל בכל זאת אישה" – ולא אני המצאתי את זה. אז איפה הייתי? אה כן- צריך להיות חמודה, עבודה מסודרת, מטופחת, וכו´.. כדי שמסביב יראה שהכול בסדר ושהשאר לא ידברו.. לא ניתן להם עילה לעשות זאת. מה לגבי קשר? אפשר רק אם זה לכיוון רציני. פחות מזה?! חלילה וחס! יותר מזה..? רציני+ ? למה לא. מותר- אבל תלוי מי המיועד.. צריך גם: שהוא יהיה מסודר. נאה פחות או יותר לא משנה כל כך אם פחות.. אם יותר בשמחה.
הוא צריך להיות משכיל. מלומד בעל עבודה מסודרת. שואף לקשר רציני. ואפילו לרציני+. רציני — — – — — הכול נגמר ב-ר-צ-י-נ-י הזה בסוף! הזכרתי כבר שאני שונאת את המילה המלחיצה הזאת!?! כאילו מה נסגר עם כל הרצינות הזאת? ואני רצינית עכשיו! [גם אתם חושבים שאני צריכה פסיכולוג..? יופי ומי ישלם לי בדיוק אתם?! (: .. ] אז מה אם גיל 21. תנו לחיות תתעסקו בשלכם.
די להציע הצעות חכמות ומועילות.. שמועילות בעיקר לעצמכם ובעיקר לעזור לי לא להוציא את עצמי רעה בעיני הכלל שהם בעצם אתם.. – יצאתם גיבורים– אמרתם משפטי חוכמה והרגשתם טוב עם עצמכם לאחר מכן..
יופי תמחאו כפיים לעצמכם בסיום הנאום המשעמם והשגרתי שהכנתם במיוחד לי. לא רוצה לשמוע לא מעוניינת גם. כל העולם הזה מלא שקרים..צביעות.. ואני זאת שלא בסדר.. כי- אני רוצה קצת אמת. כי אני רוצה טיפה להרים את הראש מהבור שתקעו אותי בתוכו.. מהבועה של העולם הבלתי פוסק הזה שהכניסו אותי אליו- מעגל שלא נגמר- לימודים, עבודה, ניקיון,אופנה, חוקי סרק. אז להרגע קצת, לשאול קצת בדרך שאלות, לערער על כמה דברים אי אפשר? לא רוצה להתלבש לפי האופנה לא רוצה להתאפר.
לא רוצה לעשות רושם. לא רוצה להוכיח את עצמי לאף אחד. לא רוצה לפגוש בן 25+ עם עבודה מסודרת ותואר. לא רוצה ללמוד בגלל שצריך- אלא כי אני פשוט רוצה. לא רוצה שתגידו לי מה אני צריכה. מה כדאי לעשות איך ומתי ואם כן או לא להחליף עבודה. לא רוצה להיות משועבדת לכסף- אני אף פעם לא אהיה- כסף זה אמצעי בשבילי ולא מטרה גם כשלא יהיה לי..
אני אסתדר. כסף בא והולך-ואם הוא רק הולך שילך- לא מרתיע אותי- יש שחיים בבריכת כסף ועדיין מושחתים ולא נותנים לאחרים לשתות קצת מאותה בריכה.. מה שהופך את אותה בריכה לקללה.. אני סך הכל אישה.. שנבנתה מצלע.. של איש אחד.. שאצטרך לדבוק בו ולהשלים בו את הצלע שחסרה בו. ולי להשלים את המשך הגוף שחסר לי.
לפעמים אני מרגישה שאני רוצה למות- לגלות כבר את האמת מאחורי העולם שמעבר. ומצד שני אני הכי רוצה לחיות. לטייל במקומות בעולם..לראות חיים אחרים במקומות שונים.. לראות נופים מארצות רחוקות. להיות עם אהוב ליבי בלילות הקרים.. לגלות דברים חדשים.. לעזור לאנשים שבמצוקה.. להושיט יד לעזרה.לשמוע הרבה הרבה מוזיקה שעוזרת לי להמשיך במסע..
חשובים לי הדברים הללו. לנה קוגן מזל טוב מאמי לגיל 22.. שתגשימי כל משאלה ותהני מכל רגע בחיים מלאי הבריאות שיהיו לך בעזרת השם. ממני: יסמין חברה שלך מכיתה ח´ (הזמן טס הא..) אוהבת… P.S WE SHOULD BE TOGETHR TOO.. (אמינם– סטאן)
