בשנה האחרונה למדתי שלסלוח לעצמך הוא לקבל את עצמך כמו שאתה באמת.
זה נשמע אולי נורא ברור מאליו, אבל זה לא. כי שומדבר הוא לא מובן מאליו, ובטח שלא לקבל את עצמך כמו שאתה, עד הסוף ולאהוב את זה.
בשנה הזו למדתי להכיר את עצמי,את הפחדים שלי, את האמונות שלי, את הדפוסים הישנים שאני סוחבת איתי על הגב במשך שנים.
נתתי ונתתי לאנשים אחרים ולא שמרתי קצת בצד לעצמי, נתתי את הלב שלי למישהו שלא מכבד ומעריך אותי, הקרבתי חברויות, הקרבתי את הפרטיות שלי, את העולם שלי והלכתי לאיבוד.
אני מבקשת סליחה מעצמי, סליחה שלקח לי כ"כ הרבה זמן להבין, סליחה שלא הסתכלתי בראי וחייכתי, סליחה שכל הזמן הזה רק קיטרתי ביני לבין עצמי אבל לא היה לי את האומץ לקום וללכת. סליחה שנתתי לך את האהבה שלי.
אז עכשיו אני יודעת מי אני, ואני לומדת לאהוב את עצמי כל יום יותר ואני סולחת לעצמי, סולחת לאדם שהייתי ומבקשת ממנה לא לחזור כי היא לא רצויה כאן יותר.
מאחלת לעצמי ששנה מהיום הסליחה תהיה סלחתי.
