אני יודעת שאתם לא ממש גאים בי..
גאים יותר באחותי כי כל מה שהיא עשתה רציתם שגמני יעשה.. יודעת שזאת בעיה שכמעט יש לכל אחד בבית.. האפליות, הקנאה שאוהבים יותר אחד מהאחים.. אבל זה קיצוני.. לפחות ככה אני מרגישה.. כל הזמן היא הייתה הכי מועדפת.. שאחותי לא בבית שמים לב.. אם אני בבית או לא.. זה אותו דבר..
זה נותן לי להרגיש שאני כלום.. אין לי ת´כובד שלי בבית.. ואני אפ´פעם לא מראה, אני מראה שהכל בסדר, כי אין עם מי לדבר, ואם אני כבר ידבר אז כולם יתכחשו לזה..
או שיתחילו לרחם, אנלא רוצה ת´רחמים שלאפחד! אניבנאדם מאוד חזק.. ולא רוצה ת´רחמים של אפחד פה! שלא תעיזו אפילו לחשוב על רחמים אולהגיד יו.. מסכנה.. אני לא! אני מודה לה´ ששלח אותי למשפחה שלי ושכל יום הכל בסדר.. תודה ה´! לקחתי מתוך בחירה או באין ברירה לפעמים הרבה עליי משהייתי קטנה.. נפשית לקחתי עליי המון..
והיום זה קשה לי. אני יודעת שאם אנלא הייתי במשפחה, המשפחה שלי לא הייתה הרבה מתקדמת, ואני מתכוונת נשפית. לפעמים שנוח לך וטוב לך… אז אתה לא מעריך מה שיש. מה או מי נותן לך להרגיש טוב. עד שאתה מאבד אותו.. ומרגיש שמשו חסר לך.. מישו או משו שהיו חשוביםלך מאוד שנתנו משעמות גדולה בחיים שלך.. אולי המכתב הזה בא מכעס / זעם.. אבל.. לא יודעת.. לא מרגישה ככה כבר..התרוקנתי כבר.. לא נשאר לי מה לתת.
ישלי איפה לתת אבל אני לא שם.. לפעמים אני מרגישה שאם הייתי חסרה באיזשהו שלב בחיים.. אולי היו מעריכים מה שהיה להם בבית ופתאום מרגישים בחסרון הזה שמאוד כואב.. כי אני יודעת שאם אני לא יהיה זה לא יהיה אותו דבר.. אני לא טלית שכולה תכלת.. ממש לא! אבל אני רוצה גם נשיקה וחיבוק לפעמים.. ואם אני מקבלת את הנשיקה או החיבוק הזה.. זה בא כי בקשתי או כי התלוננתי שאין לי וחסר לי.. וזה סתם בלי אפקט.. אז אני דוחה את זה! הייתי רוצה להיות בצבא.
ולא לחזור הביתה, לסגור שם שנתיים.. לא לראות אפחד.. בא לי למות לפעמים, אבל אני יותר מדיי דואגת למשפחה שלי שאפילו אני לא רוצה להיות חסרה בבית למקרה שיקרה להם משו הכי קטן אפילו חס וחלילה.. בקיצור אתם שואלים איפה הסליחה? סליחה על זה שנולדתי למשפחה שהייתה רוצה להתגאות בכל הילדים שלה..ולא קיבלה את זה..
סליחה אמא סליחה אבא וסליחה אחותי.. סליחה..
