אבא יקר, רציתי לבקש את סליחתך הייתי אצלך ביום רביעי בערב. הגעתי לביתך, היה שקט מאוד. לא הבנתי באותו רגע, אבל נראה לי מוזר ותמוהה האם היה זה סימן לבאות?! ואני רק חשבתי שזה ממש משונה, אבל,אולי העדפתי לא לראות, מעבר לכך. אבא, כל כך אהבת מוסיקה ושהמחשב והטלוויזיה עובדים בפול ווליום מחריש אוזנים.
מצאתי אותך במיטה ישן, ושקט גדול שרר. המתנתי זמן מה ואז הערתי אותך, שאלתי אותך, מה קרה? למה השקט הזה? התעוררת,נראה שלא היית במיטבך אפילו עצוב במקצת, חסר מצב רוח. שיתפת אותי שברח לך הפיפי. פנייך היו נפולות ועצובות. השתדלתי לעודד אותך, אמרתי לך שאתה לא צריך להתאפק ולמהר להתפנות כשאתה מרגיש… אמרת שלא הרגשת, דאגתי, חששתי ואפילו פחדתי מה זה אומר אבל עדין לא חשבתי שזה סימן לבאות… ביקשתי שתקום, תשתה,תתקלח ואנקה לך את החדר אכן קמת, כהרגלך לעוד סיגריה. סיימתי לסדר ולנקות את החדר ואז הבאתי לך את השמיכה החדשה, הכחולה, רכה ונעימה.
אהבת את השמיכה,כיסיתי אותך. שאלתי אותך, האם חם ונעים לך? דיברנו קצת, ניסיתי לעודד אותך לא זוכרת מה היו המילים שאמרתי… אבל אני זוכרת שאמרתי לך שאני אוהבת אותך לא זוכרת מה ענית לי. הלכתי, דאגתי חששתי שתהיה מוגבל פיזית אבל לא חשבתי שזו תהיה פגישתנו האחרונה. כל הלילה דאגתי לך והתקשרתי בבוקר בשמונה מסרת שהכל בסדר וב12:20 יש לך תור לרופא נרגעתי מעט שהבנתי שהכל בסדר אבל עדין הייתי מוטרדת. התקשרתי בערב לנייד ולבית לא ענית. אמרו לי שאתה כנראה לא נמצא. בבוקר יום שישי קיבלתי את הטלפון שהודיע לי שנפלת 2 מדרגות, הכל בסדר אומנם, אבל יש לך כאבים ביקשת לשוחח איתך אבל היית יישן. בצהריים אחי ביקר אותך ושוחחנו ומסרת שכואב לך כל הגוף ניסיתי לעודד אותך שזה יעבור ושתקח את המשככי כאבים. ביום שבת שני אחיי הלכו לבקר אותך. אמרו שמצבך השתפר ושאתה מרגיש טוב יותר שמחתי והתעודדתי עדין חששתי.
במוצש, שוחחנו, בערב, מסרת שיש לך עדין כאבים והוספת שיש לך כאבים בחזה. חששתי ודאגתי לך אבל עדין לא הבנתי, את מה שעתיד היה לקרות אמרתי לך שיהיה בסדר תרגיש טוב ושביום שלישי אבוא אליך. ביום ראשון התקשרתי ולא ענית ביום שני בבוקר קיבלתי את הבשורה המרה שאבא הלכת שאבא נפטר מדום לב. עדין לא מבינה איך זה קרה?! איך לא ראיתי את הסימנים המקדימים!? אני חושבת עליך כל דקה… לא מסוגלת לחזור לשגרה אני מבקשת את סליחתך שלא הייתי איתך ברגעים האחרונים תמיד השתדלתי לעזור ולבקר ולתת כל מה שיכלתי יש לנו מערכת יחסים מורכבת עצובה ואוהבת. אני מבקשת את סליחתך הלב כואב לי ואני לא מפסיקה לבכות הייתי כל כך רוצה שתשלח לי סימן מלמעלה… שאתה לא כועס עלי. אני אוהבת אותך אבא יקר! תנוח על משכבך בשלום.
