סליחה, אבא ,בורא העולם שאני רואה כל יום את ילדיך טועים בדרך ומחפשים אותך ללא הרף רוצים לחזור אליך ולא מצליחים ,לא יודעים את הדרך, ואני, לא מנסה אפילו להשיבם אליך , אלא רק מסתכלת מהצד ורואה איך הם טועים, מחייכת אליהם וממשיכה, ואני רואה ששוב הם טועים ולא מוצאים את הדרך העולה בית-אל ואני, מה אני עושה?
רק מתפללת עליהם שימצאו את הדרך אבל לא מראה להם איפה הדרך העולה בית-אל, וכך הם ממשיכים לטעות ואני ממשיכה רק לצפות מהצד וכלום לא משתנה, לא מדברת אליהם, לא מנסה אפילו, רק למה , למה ? אולי מפחד , שיגידו כפיה דתית וכו´, אבל באמת אני רוצה שילדיך יחזרו הביתה, אליך, ויעשו את רצונך באמת , כמו שהיינו יחד כאיש אחד בלב אחד במעמד הר סיני באחדות גמורה בלי פירוד כלל וכלל.
סליחה בורא עולם , אבא שבשמים
