הלוואי והייתי יכולה לשפוט את עצמי ולתת לי גזר דין מוות…במקרים כאלו…זה עדיף.. הלוואי והייתי מסוגלת להעריך את מי שאתה מבפנים..להעריך את העידון נפש שבך..את כל מה שאתה עושה בשבילי..ואת האהבה שלך.. עכשיו זה יום לפני יום כיפור…
ואתה הלכת לסליחות בבית הכנסת..וביקשת שאחכה לך..אז הנה אני כאן…בחדרך..מחכה לך וכותבת לך את זה…אך אינך יודע שאני אפילו לא מסוגלת להסתכל במראה..שאני נרתעת מהאופי שגזר עלי ה´ אלוקינו..אינך יודעת שאני מתעבת את עצמי ברגע זה..על שאיני יכולה לשלוט ביצרים שלי..על שאין לי גבולות…על שאיני חושבת פעמיים לפני מעשה שכזה…
זה לא מגיע לך…לא מגיע לך מישהי כמוני..הלוואי ויכולתי לקחת את רגליי וללכת…אבל אני לא יכולה..כי הבטחתי לך..הבטחתי שתחזור ותמצא אותי כאן…מחכה לך… אני יודעת שאני לפעמים מרוחקת ושונה..ואפילו מבולבלת..אני יודעת שלפעמים אני בעייתית ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי..הפכפכה.. ואני גם יודעת שלעולם לא תקרא את מה שאני כותבת לך כאן…אבל לא משנה מה..
אני רוצה שתדע..שאדם כמוך אני לעולם לא אמצא…ואני לא רוצה שאלוהים ייתן לי מחילה..אני רוצה שהוא ייתן לי מה שמגיע לי..כי רק כך מצפוני ישקוט… אני אוהבת אותך…אל תשכח זאת לעולם…ואתה תמצא מישהי יותר טובה ממני…שתדע להעריך אותך..ותהיה נאמנה לך עד אין סוף..בדיוק כמו שמגיע לך… באהבה..:]
