אני ידעתי שאסור לי, אני ידעתי שאין זה נכון. אני הרגשתי! הרגשה אמיתית שאין זה רצונך, שאני עושה פה טעות, עוד מהתחלה…
אני הבטחתי לך שאני עוד אחזור, שאני אמצא כוחות, שאני אתגבר כי אני יכולה, אך הרגשתי לבד ועיני היו קטנות מלראות אותך.
אותך כאן לצידי,ממש פה ליד, מחזיק לי את היד, רק עוד פעם אחת ו….די?! עזבתי את ידך אבא, ברחתי אל מקום שהוא לא מקומי, פסעתי בשבילים מסובכים, בשבילים של אין מוצא, ואיבדתי את דרכי.
ועכשיו אחרי שנים של כפיות טובה, שנים שלא הייתי שלך, שלא עשיתי את רצונך, עכשיו אני רוצה הביתה.
התקבלני חזרה?! אבל….אבא! איך אוכל להבטיח לך שלא אפול עוד?! כי לבד אינני יכולה.תעזור לי אבא תראה לי את הדרך. כי אני רוצה. כל כולי שלך. בבקשה תעשה שרצון זה ישאר תמידי.
שליבי יהיה נתון רק לך. שלא אכעיסך. אני עוזבת הכל וחוזרת חזרה, הביתה.
