אורית, איך להתחיל ומה לומר? בפה נשאר רק טעם מר. עשינו צעד בל ייעשה, החלפנו מילים קשות זה כלפי זה. שיגרנו מילים כמו חיצים למטרה בלי לחשוב בהגיון ולא ממש עם סיבה… אבל עכשיו שכעסנו ונגמר ולא נשאר עוד מה לומר אני צריך לקחת כוח מבפנים ומקווה שלא תסרבי לי בבושת פנים.
לפעמים אנשים חמודים שמחים ואוהבים, לעצמם ולאחרים, ולפעמים אנשים כועסים עצובים ועצבניים, לבני אדם יש לפעמים רגעים, שבלי לחשוב – הם עושים, ואחר כך הם נורא נורא מצטערים, וזה לא משום שלא נעים, או שחבל לפגוע באחרים, אלא כי הם פשוט אוהבים… אז בכל האומץ ועם המון חרטה אני מבקש ממך מכל הלב סליחה! התסלחי לי? אסף.
