אולי לא סליחה. אבל תודה, תודה שלימדת אותי שאפילו בימים של שנות ה-2000 החינוך עם המכות עדיין קיים. אני מבקשת סליחה על זה שקרעתי בטעות את העטיפה של העוגה והיית צריך להפעיל עלי כ"כ הרבה כוח להרבץ לי עד שירד לי דם.
סליחה שאתמול במ"מד סידרתי את הספר והיית צריך להפעיל כ"כ הרבה כוח בלילה ולהרביץ לי עד שיש לי סימנים כחולים. סליחה שפעם לא היו תרופות למה שיש לך ועכשיו אתה סובל.
סליחה גם מאמא שגם לך הוא מרביץ אבל שתינו שותקות לא אומרת דבר ורק מחייכות וששואלים אותנו אנחנו עונות "הכל בסדר" וכשיש סימנים אנחנו אומרות שנפלנו במדרגות (או שדחפו אותנו כי צילצלנו דרך הפלאפון). סליחה לכל השכנים שלנו שצריכים לשמוע את הבכי הצרחות והקללות שלנו כי די קשה שמרביצים לך על מוות לא לצרוח. והכי סליחה למשפחה…. שהרסנו אותה.
מבין אותך..
אני ממש בוכה עכשיו. אני נכנכסתי לאתר הזה בכלל בלי שום כוונה שאני יודעת מה יש פה מה הוא בכלל. אבל המשכתי להסתכל וראיתי דברים שנורא מרגשים שכואבים ועוד… מכות והרס של משפחה זה אחד הדברים שאני הכי מפחדת מהם. אני חושבת שאת לא צריכה להגיד שהכל בסדר כי לא הכל בסדר . תלכי למשטרה למקום בו יוכלו לעזור לך ולאמך. שהוא יתרחק ממכם שהוא לא יהיה איתכם. אולי זה יצא מצב של הרס של המשפחה . אבל שאת ואמך תהיו לבד הרבה יותר יהיה לכם קל ונעים . תלכי למשטרה ופשוט תגידו ה כ ל ויעזרו לכם. ושכבר הוא לא יהיה בסביבתכם. תנסי להתקדם יותר בחיים לנסות את להיות מוצלחת תמיד יותר מכולם . כי את הצעירה מההורים שלך ואת עוד צריכה לגדול ולהתפתח אני לא יודעת בדיוק את הגיל שלך. אבל אני מקווה שתעשי את זה ותצאו לבלות אפילו את ואימך ותנסו לשמוח כמה שיותר. כי זה מצב קשה . מקווה שעזרתי לך בקו המחשבה שלך או באיזה אופן . להתראות.