אחי היקר, היינו חברים קרובים לפני שנים רבות. בסה´´כ שנה וחודש שמפרידות ביננו. משפחה בת 6 נפשות. 5 בנות ובן אחד. חתיך, חברותי, מוצלח ואהוב. לפני שנים רבות (15??) יצאת להודו . אני הייתי באותה תקופה בטיול של חיי – בדרום אמריקה. הייתי עסוקה בעצמי. ככה זה בטיול.אחרי שחזרתי הכל היה שונה. אתה היית שונה. וכל חיינו השתנו.
עם השנים הבנו שחלית במחלת נפש,בגלל ארוע סם חד פעמי. אבל הפכת להיות שונה. המשפחה כבר לא אותו דבר. אומרים שזו סכיזופרניה פראנואידית. הדבר הכי גרוע בעולם!! יותר ממוות. תאמינו לי אני לא יודעת אם זה היה עדיף. חיינו אינם חיים. כל רגע ביום לא אמיתי באמת. כל הטוב שכל אחת מאיתנו במשפחה עושה או כל חוייה נעימה שאנו חוות , אני מאמינה שהן כמוני לא מרגישות שלמות.
העצב הגדול בחיינו שאתה כבר משהו אחר. החיים אינם חיים. אני לא רוצה לספר על הקושי אבל רוצה להתנצל ולהצטער בפנייך על שויתרנו עלייך. על שאנו מרגישות שאתה נטל. איננו יודעות מה יהיה לאחר שהורינו היקרים שמטפלים בך בלי סוף, שויתרו על חייהם ועלינו, לא יהיו כאן יותר.
מה יהיה עלייך? מה יהיה עלינו? אני מבקשת סליחה מראש גם אם לא אשנה את התנהגותי אלייך. אני מלאת כאב יומיומי על מה שקרה. כאשר אנשים מספרים לי על כאב, אבדן, שכול או כל דבר כזה אני מרגישה שאין להן מושג בחיים האלה. ואין להם מושג מה זה להתמודד עם אח או בן משפחה שחולה בנפשו.
אני מבקשת סליחה. למרות שאיני יודעת אם אני ראויה לה. אני מרגישה כך כל יום שעובר. למה לא יכולתי לעזור יותר? איך לא מנעתי את זה? איך לא הקדשתי את חיי עבורך? אבל אני מבקשת סליחה כי פשוט אין לי כוחות. אני מרגישה שהסליחה הזו צריכה להגיע מכל המשפחה. ואולי הבורא מתישהו יבקש מאיתנו סליחה. על הקורבן שהקרבנו אליו.
על חיים לא חיים. על פירוק משפחה ואולי בעצם צריל להודות שלא קרה יותר גרוע ממה שקורה (למרות שלא ברור לי כמה גרוע יותר יכול להיות) . אני מצטערת אחי היקר והאהוב.
