סליחה לעצמי שאני תמיד יוצרת קשרים מסובכים , סליחה שאני אחות טובה בת טובה עובדת טובה חברה טובה ידידה טובה וכשאני מתאהבת אני מתנהגת כמו פסכית ובעצם מושא אהבתי אוכל הרבה חרא .
המון מלים קשות המון קפריזות בעבר חשבתי שזה קשור לגבר לאדם שאהבתי אבל היום אני מבינה שזהו דפוס שחוזר על עצמו .
זה בכלל לא קשור בהם .
זו אני ששרוטה בקשרים שלי זה כואב כי זה קורה רק ברגע שאני מתאהבת פתאום אני פוגעת מתנהגת כמו פסיכית משקרת ותמיד בכוונה להתפס מראש . לא מבינה את הדפוס הזה של ההרס העצמי פשוט לא מבינה למה אני לא מסוגלת לחוות אהבה בריאה .
תמיד אבל תמיד אני יוצאת פסיכית אולי כי נאנסתי אולי כי החבר הראשון נהרג אולי מה עוזרים לי התירוצים ???? אני סולחת לעצמי על כל הטעויות שהוא לא סולח לי עליהם מותר לי אני רק בן אדם
