אנחנו נשואים מזה 15 שנה אפשר לומר חיים סבירים עליות וירידות כמו כולם אבל בס"ה בסדר, יש לנו תודה לאל 3 ילדים מקסימים אנחנו עובדים, תודה לאל הכל בסדר.
כשהתחתנתי עזבתי את העיר בה גרתי ועברתי לעיר מגוריו של בעלי, אפשר לומר כי מרגע זה כל העזרה שקיבלתי מכל ההיבטים הייתה מהוריו של בעלי, מה שניתן לומר היה הרבה יותר ממה שיכולתי לקבל מהוריי, שבינתיים אבי נפטר ואמי מבוגרת מאד, יחד עם זאת היחס המתעניין שקיבלתי היה זר לי משום שלא זכיתי בו מעולם מצד משפחתי, למרות זאת יש בי המון כעס ומרמור על חמותי משום שהתחושה אותה אני קיבלתי במשך השנים היא שהעדיפות הטבעית שלה הייתה לטובת בנותיה והרבה פחות לבנה ולנכדים ממנו שלא נדבר עליי.
עם השנים הדברים התפתחו ותחושת האפלייה גדלה הן מבחינה כלכלית, מבחינת בייבי סיטר לנכדים ויחס שונה והן מבחינת אירוח ועוד…אנחנו החלטנו שעדיף עבורנו לעבור דירה ולהתרחק בכדי שפחות להיפגע, יותר יוזמה שלי..
עם השנים בעלי התחיל לראות שהדברים אכן נכונים וכי היחס אכן שונה והתחיל להעמיד אותה אך למרות זאת לא חל שינוי כלשהו, האמת שבכל השנים מאד השתדלתי להיות ברוח טובה עם חמותי ובנותיה וזה די עבד, אולם ישנה בת אחת שתלטנית גדולה שדי מכתיבה לאמא מה לעשות על אף הכחשותיה
ויום אחד פשוט צרה ויכוח שיצא בו הרבה קיטור ולכלוך שהיה צבור במשך שנים, ומאז היחסים התקררו והתרחקו מאד עד כדי כך שאיני מסוגלת ללכת לחמותי ולהרגיש בנוח, פשוט סופרת את הרגעים ללכת משם.
יחד עם כל זה מחלחלת בי תחושה של ניצול וכפיות טובה מצידי על כל העזרה שקיבלתי מהם (כלכלית ועם הילדים) והתחושה שקיימת בי לא טובה, בכל פעם שאני מדברת עליהם וזה קורה לא מעט (ללא שליטתי) קיימים יסורי מצפון שמתעוררים אצלי, אני מבקשת את סליחתם של חמי וחמותי על הפה המלוכלך שלי וההשמצות שאני משמיעה כלפיהם בכל הזדמנות, הם באמת נתנו לי את היחס שמעולם לא היה לי מהוריי, על אף כל האפליות והיחס השונה והקרירות הגדולה אותה אני מקבלת מחמותי, זה עדיין הרבה יותר ממה שקיבלתי אי פעם. אז אנא אלוהים העבר בדרך כלשהי כי ממני זה לא יגיע אליהם את הערכתי הגדולה כלפיהם על עזרתם הגדולה.
ואת צערי הגדול שהדברים הגיעו לאיפה שהגיעו היום והלוואי והדברים היו נראים אחרת. תן להם בריאות ואריכות ימים, ותבין שכל המרמור שלי נובע דווקא מהרגש החזק שכן רציתי שהדברים ייראו אחרת. אז שתהיה להם ולנו שנה טובה עם בריאות ופחות מתיחות.
