סליחה שדרשתי מעצמי יותר מדי, סליחה שלא היתי קשובה מספיק לעצמי,
סליחה שכעסתי, שהתמרמרתי שהתעצבנתי שנעצבתי,
סליחה שאכזבתי את עצמי, וסליחה שהתאכזבתי מעצמי,
סליחה שלא הצלחתי להגשים מטרות טובות שרציתי כל כך להגשים, אבל אולי לא רציתי מספיק, או פחדתי, או רציתי דברים אחרים ונוחים ומוכרים יותר,
סליחה שפחדתי, סליחה שנתתי לפחד שלי לעצור אותי, סליחה שלא תמיד זינקתי למים, שעצרתי לבדוק כמה עמוק והאם יש חגורת הצלה,
סליחה שקנאתי, שקנאתי באחרים שהחיים שלהם נראו לי טובים יותר משלי וההשוואה הכאיבה לי כל כך, סליחה שלא פרגנתי מספיק, שלא הצלחתי עד הסוף לשמוח אתם,
סליחה שהתעצלתי, שנהניתי לנוח מעמל החיים, לעצור בצד ולהסתכל בשקיעה היפה, לעתים נחתי למרות שידעתי שיהיה לעצירה הזו מחיר כבד.
סליחה שלא כבדתי את גבולות היכולת שלי, סליחה שלא עודדתי את עצמי מספיק, סליחה שהיתי כל כך קשה עם עצמי, וסליחה שהרשיתי לאחרים לחזק את הביקורת העצמית,
סליחה ששוב לא הצלחתי למצא איזון נכון יותר עבורי בין כל תחומי חיי, ותמיד יש מחירים כבדים מדי.
סליחה שהקשיתי על עצמי יותר ממה שהחיים הקשו עלי.
וסליחה שאני מתקשה לסלוח. לעצמי גם עכשיו…
