סליחה אבא ואמא. סליחה שאני הורסת לכם את המשפחה, כי אני לא דתייה. סליחה שאני שוברת אותכם כי אני מעשנת ויש לי פירסים. סליחה שאני גוררת אחרי רק כעס ואכזבה, אפילו היום- שיש לי יום הולדת.
סליחה שאני דפוקה בראש, חותכת ורידים ובדכאונות. סליחה שנשרתי ממסגרות לימודים רגילות, וגם עכשיו אני בקושי לומדת. סליחה שאני-אני, ולא מישהי אחרת.
טובה יותר, מחזיקה יותר, עוזרת יותר, וכנראה אוהבת יותר. סליחה שאני פה, בעולם הזה.
סליחה אבא ואמא, סליחה.
מה איתך?? את יודעת עד כמה את מיוחדת? את יודעת עד כמה אלוקים אוהב אותך?? נשמע לך בדיחה, אבל זאת מציאות קיימת ויציבה. הוא הביא אותך לעולם הזה והוא נותן לך כל יום את המחר שלו. דווקא אותך, כמו שאת, עם כל היצרים והנסיונות. את לא שווה גרם פחות ממה שאת שווה באמת!!! בלי להכיר אותך אני בטוחה שיש לך נשמה רגישה ומיוחדת. קומי, חדלי להתנצל על מי שאת. רק כך תוכלי להיות טובה יותר- קוד כל בעיני עצמך ואח´´כ בעיני אחרים. בהצלחה!!
מוזר לקרוא על עצמי
ועכשיו שקוראת את זה שוב, הכאב ממשיך לזלוג. אבל שמחה שכתבתי את זה, לפחות מישהו קורא, ויודע שאני באמת רוצה לומר סליחה, הלוואי שגם יקבלו אותה (ואותי)
יורדות לי דמעות
וואו עצוב