סליחה על שאני חלק

לפעמים, לפעמים אני מצטער. בעצם – לא לפעמים – רוב הזמן.

כולנו עושים מעשים שאינ תואמים את אמונתו ולא פעם אנחנו חורגים ממנהגנו או מערכינו לטובת מעלה אחרת שנראית באותו הרגע נעלה יותר.

אבל כשאתה חלק משיגרה של ערכים הפוכים, דרך פתלתלה ומסובבת וניסיונות לא ברורים לדווקא – אז אתה מתערר ושואל – זה אני? זה חלק ממני? אולי זה ישתלט עלי? איך אדע שאני מצליח להפריד? אז אולי זה יהיה המקום שלי לבקש את אותה הסליחה מעצמי וממי שהיא מגיעה לו.

זה לא אני, לפחות לא מהרצון שלי. דעו לכם שאני משתדל כמה שיותר לעשות טוב. אין צורך שתעריכו רק שהטוב יחזור (או יבוא) וישתלט על הפחות כך לכולנו יהיה חיוך רגוע ונחת מהעולם. ד.ל.

המשתדל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.