הוריו היקרים של X, בני משפחתו, אני מצטערת מעומק לבי על התאבדותו של בנכם בן ה-18.
אני מצטערת שראיתי אותו כמה פעמים במסדרון בית החולים, ולא דיברתי איתו.
אני מצטערת ששבוע חלף מאז הוא תלה את עצמו, או בלע כדורים, או חתך שוב את ורידיו היפים, ואף אחד מאתנו לא ידע זאת. אני מצטערת שאמרתי לסייעת ולמורה שאיבדתי את המפתח לבית שלי, כשהוא בעצם היה בתיק, כדי שיתנו לי את המפתח לסדנה.
אני מצטערת שעליתי לסדנה בריצה, בחושך, והוצאתי את הפעמון שלו מכלוב היצירות הגמורות, הכנסתי אותו לתיק, צבוע ויפה, ושמתי אותו בתוך ערימת בד, כדי שלא יצלצל. אני מצטערת שנעלתי את הדלת אחריי וירדתי למטה, מבלי להותיר זכר.
אני מצטערת שגנבתי את יצירתו האחרונה של בנכם. פשוט רציתי שיהיה לי משהו ממנו. לכם היה אותו, אבל אני לא הספקתי אפילו לדבר איתו.
אני מצטערת שהוא לא יחזור יותר לעולם. אני מצטערת. אני מצטערת.
סליחה.
