סליחה שלא שלחתי בסוף את המכתב מכתב שנכתב לפני 3 שנים: ´´-נתיב- אני כותבת לך בשתיים בלילה כי אני רוצה שתדע,אני כל לילה מסתובבת ומתהפכת במיטה בלי שאני לידך ואני רוצה שבאמת תדע.
אני ממש אוהבת אותך, אפילו אם אני לא מראה לך בצורה הנכונה שמתאימה לך.
אני מרגישה שאני כ´´כ מכירה אותך,כאילו כבר עברו שנים ואין לך ממש מושג עד כמה רוצה בך,רוצה אותך. אני אפילו לא יודעת להסביר.
אתה הגבר שלי,ואני ממש מרגישה שאני האשה שלך ואני אלך באש ובמיים בשבילך ולצדך… ואני מדמיינת,מפנטזת,חולמת על ילד וילדה ממך,קטנים חמודים כאלה שיהיו דומים לך. ולא משנה מה היה ומה יהיה,כך אני באמת רוצה. אני רוצה…עד כדי כך שאני מעיזה את כל זה לכתוב לך,כי כך בדיוק אני מרגישה.
ואולי באמת אתה רוצה שאני אשכח אותך,רוב הזמן אני זו שרוצה לשכוח אותך,רוצה אך לא מצליחה…ומקווה שבאמצעות הטיסה הזו לחו´´ל , תימצא לאכזבתי תרופה. על הטעויות שאני עשיתי אני כבר לא יכולה לבקש יותר סליחה,אבל התחושה שלי שבכל פעם שהצלחתי להתקרב אתה שוב נסוג ממני טיפה…אך אולי זו רק תחושה.
אין לי עוד מה לומר,רק שהתקווה שלי שאתה לא תהיה חלק מהעבר.´´ דרך אגב , אתה היית הראשון שלי, כל הזמן פחדתי להגיד לך שזה לא ילחיץ אותך.
אבל אתה … מה לא היה מלחיץ אותך? מאת: -א-
