על הורות, אמהות ועוצמת הסליחה

אתמול חגגנו את יום האם, מעבר לברכות, יציאה לארוחה משפחתית, הוקרה ופרגון מהאיש שלצידי ומילדיי זה היה יום משמעותי עבורי כבת וכאם. נתחיל מאמא שלי שהייתה עבורי מנטורית לחיים. אישה שהייתה בעלת שמחת חיים, אמיצה וחזקה שהחדירה בנו ערכים של מצוינות, אומץ, אהבה, אופטימיות, נתינה ותרומה למען הקהילה.

זכיתי לגדול עם אמא שהייתה מקור לעצות חכמות וכלים להתנהלות נכונה בחיים. מישהי שלימדה אותי לסמוך על החושים שלי, לדעת להקשיב לקול הפנימי הזה שנקרא אינטואיציה. מישהי שלימדה אותי לתכנן קדימה, להציב לעצמי מטרות ויעדים ברורים. לא לוותר אף פעם גם כשקשה וזה נראה בלתי ניתן להשגה ולא להתנהל בעולם ממקום של פחד או חשש אלא רק באהבה ואמונה.

אמי לימדה אותנו על העוצמה שיש בשימוש בשפה נכונה, אצלנו בבית אף פעם לא השתמשו במילה קושי אלא רק באתגר. וכמו שאמא שלי הייתה אומרת : "כשאת מתייחסת למשהו כאתגר אין לך ספק שתצליחי ותעמדי במשימה. לעומת זאת, כשאת משתמשת במילה קושי את כבר מציבה לעצמך חסמים, זה כמו לעלות על הר עם שק עמוס באבנים כבדות…."

כבר סיפרתי בעבר על תודעת השפע שגדלנו עליה ואיך פעם היא נתנה את השטר האחרון שהיה לה בארנק לאישה זרה שחיטטה בפחים בחיפוש אחר אוכל.

המשפט שהיא אמרה לנו אז הפך למוטו שלי בחיים: "לנו תמיד יהיה…. עכשיו, חובתנו לדאוג לאותה אישה …. " תודעת השפע עליה גדלתי בבית הייתה רחבה מאוד והיתה בעלת מימדים רבים: למדנו על חשיבות הפרגון לאחרים, על חשיבות ההודיה על מה שיש, על המשמעות והחשיבות בנקיטת יוזמה והובלה, עד כמה חשוב להציב מטרות ותוכניות לחיים, למדנו לראות בכל בעיה הזדמנות לפתרונה בדרך יצירתית.

מהבית למדתי שתודעת שפע אמיתית מגיעה עם היכולת לסלוח,  היכולת לבקש עזרה כשצריך מתוך ההבנה שזאת הדמנות נהדרת להעצים את האחר והיא כוללת בתוכה את היכולת להפגין רגשות מתוך אמונה שזה מעיד על עצמה פנימית ולא על חולשה. זכיתי לגדול עם אמא שהחדירה בנו את החשיבות והעוצמה שיש בקשר משפחתי.

היא לא הייתה מתערבת במריבות בינינו (בכל זאת ארבעה ילדים צמודים בהפרשים של שנה זה מזאת ועוד אחת קטנה ) בכך היא הכשירה אותנו לחיים והעניקה לנו כלים להתמודדות בין-אישית וניהול סיטואציות חברתיות. למדנו לנהל משברים בתבונה, טכניקות מו"מ ואת מהות הפשרה. האופן שבו גדלנו חמישיה חזקה ומחוברת מאוד הייתה מקור הכח והעוצמה שלנו בכל האתגרים שהחיים זימנו לנו.

כשהייתי בת 22 ואודליה אחותי הצעירה הייתה רק בת 7, אימי נפטרה. לאחר מאבק משפטי קשה מול אביה זכיתי במשמורת בלעדית עליה, זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את עצמת החוויה והאחריות ההורית. בשנים שלאחר מכן, אודליה התחתנה ואף ילדה בת וכל אותו הזמן ביחד עם ברק האיש האהוב שלצידי ניסינו להרות ולהביא ילדים לעולם.

בתהליך שנמשך מספר שנים עברנו הפריות רבות. כולם מסביב הציעו לוותר ולחשוב על אימוץ או פונדקאות, אבל אני ידעתי בתוך תוכי שאני אהרה ואלד ולא הרפתי. באותה תקופה גם הבנתי שיש לי שיעור חשוב לעבור בחיים, מאחר ומגיל צעיר תירגלתי את השליטה שלי בכל סיטואציה הבנתי שדווקא כאן השיעור הוא להתמסר ללא נודע…. כשחיכיתי לקבל את תוצאות הפריה מספר 12 נסעתי ברכב עם אודליה ועם רני בתה הפעוטה שגם אליה יש לי חיבור מיוחד והאהבה שאני רוכשת לה רבה.

כאשר הגיעה שיחת הטלפון מהאחות שהטיפול לא הצליח ואודליה ראתה את העצב והכאב שלי היא הציעה הצעה מאוד נדיבה, שהיא תהפוך להיות הפונדקאית שלנו. תסכימו איתי שאין הקרבה גדולה מזאת, אבל, לאחר מחשבה דחינו את ההצעה שריגשה אותנו מאוד. מבלי שאדע זאת, אודליה, הבטיחה לעצמה שהיא תעשה כל מה שהיא יכולה על מנת שיהיו לנו ילדים. לשם כך, היא יצרה קשר עם אביה הביולוגי אותו היא לא ראתה מעל ל-10 שנים (להזכירכם הוא נמנה על חוגי הנטורי קארתא ) לי היא סיפרה שנוצר קשר בינהם ובאה לשאול בעצתי האם זה בסדר שהם יפגשו.

לא רק שתמכתי ברעיון שכן זה טבעי שבת תרצה להכיר ולדעת מיהו אביה, אלא יתרה מזאת, ביקשתי ממנה שתבקש ממנו סליחה ומחילה אם פגעתי בו באיזשהו אופן בכך שניהלתי מולו מאבק משפטי על הזכות לגדלה ושכל כוונתי הייתה להיטיב עימה ולא להרע לו. כשהיא חזרה מהפגישה היא הייתה נרגשת ושיתפה אותנו שלא רק שהוא סולח לי אלא, הוא יתפלל עבורי עכשיו כשהוא נוכח ללמוד איזו בת מוצלחת יש לו ועל איזה ערכים היא גדלה. הנס ההוא שכל כך ייחלתי והאמנתי בו אכן קרה, ותקופה קצרה לאחר מכן הריתי וילדתי את איתן בכורי בן השמונה, וכשמלאה לו שנה הריתי שוב ונולדה בתנו אביגייל. אני מאמינה שלסליחה יש כוח ריפוי עצום ומתנת הסליחה היא מתנה שאנחנו מעניקים לעצמנו… אורלי כרמון- טורונטו