רעות נפתלי – מטפלת גוף-רגש עפ"י שיטת אלבאום במבוגרים, נוער וילדים
בשני רגעים שונים השבוע, עם שתי קבוצות אנשים שונות הלכה לאיבוד ונמצאה מחדש החמלה. הספירלה כידוע, היא הצורה היחידה המשלבת בתוכה קו ומעגל. אנו נעים במעגלים, אך כל זמן שינה גם התנועה הקוית – אנחנו מתקדמים ופוגשים את אותם נושאים שוב ושוב מול מראות אחרות ומול חלקים שונים בתוכנו.
באחת הקבוצות שאני בצוות ההוראה שלה העלתה אחת הבנות ביקורת קשה כנגד משתתפת אחרת. היא לקחה את הנושא למקום של מתקפה אישית, ללא יכולת להביט בבחירות שעשתה היא עצמה באותה סיטואציה, וסחפה אחריה את כל הקבוצה למקום חסר אמפטיה.
ה"מותקפת", בחורה עם קשיים רבים ובניהם קושי גדול בהתבטאות בקבוצה, לא הצליחה ליצור לעצמה מקום ולהציג את הצד שלה בסיפור עד שהמנחה המלווה את הקבוצה בתהליכי העיבוד המילולי נקטה מהלך עקיף שהוביל אותה לספר על חייה כילדה. התבונתי על המשתתפים בקבוצה, על הבעות פניהם שהשתנו וראיתי ניצוץ של הבנה שהוליד מקום לחמלה ואמפטיה.
האם אנחנו חייבים להבין מישהו בשביל להיות אמפטיים כלפיו?
אני שואלת את עצמי, האם אנחנו חייבים להבין מישהו בשביל להיות אמפטיים כלפיו? האם אני יכולה לגלות חמלה, ואולי גם סליחה כלפי אדם שאת מעשיו אני כלל לא מבינה ואף מתנגדת אליהם.
כחלק מתהליך הלימודים שלי, תרגלתי וחקרתי לעומק את נושא הסליחה וגיליתי כי במישור האישי, קל לי יותר להיות במקום שמשחרר גם ללא הבנה, שסולח כדי לא להמשיך ולסחוב בתוכי את תוצאות חוסר הסליחה לבזבז עליהם אנרגיה מיותרת ולסגור עוד ועוד מקומות בעוד האדם שמולי ממשיך בחייו. כשמדובר במעשים גדולים ורחוקים, קשה לי יותר להתחבר לשם.
יום למחרת, נפגשתי עם גלית – חברת ילדות שלי. היא הגיעה לקליניקה בה אני עובדת כדי לעשות כמה צילומים לאתר החדש שלי ולפני שהורדתי אותה בבית ישבנו להפסקת קפה בנוה צדק שהפכה למפגש של כמה שעות. אנחנו מכירות מגיל אפס, גדלנו זו לצד זו במקום קטן וצפוף שחייב קירבה גדולה כזו, שרובנו ברחנו ממנה ברגע שיכולנו.
בערך 15 שנה לא היינו בקשר חוץ מפגישות מקריות של "הי-בי", וכשנפגשנו לפני כחודש במקרה הרגשנו שתינו בו זמנית שזה הזמן והמקום לחזור זו לזו.
הפגישה איתה וכל מה שהביאה בעקבותיה ריגשה אותי כל כך ואפשרה לי זוויות מבט מחודשות על נושאים שהתעסקתי איתם לא מעט. הנשמה שלי הרגישה ברגע הפגישה געגוע עצום לקשר שלא אפשרתי לה, קשר ששתינו היינו צריכות לעבור תהפוכות רבות כדי שהוא יהיה אפשרי.
הקשר החדש שנוצר זורם לו בטבעיות ובעומקים מדהימים כאילו רק אתמול היינו בנות 16 וחלקנו את כל עולמנו כמו שרק בנות 16 יודעות.
השיחות שלנו עדיין מכילות השלמות פערים של השנים שחלפו והתבוננות על העבר המשותף, השונה והדומה שחלקנו אז והבחירות השונות שעשינו במסלול החיים.
עוד אנחנו יושבות, ו"סוגרות חשבונות" עם כל אלו שהיו שם בשביל ללמד אותנו שיעורים, (החלפנו אגב את הקפה המתוכנן בשתי כוסות יין לבן כדי שיהיה שמח…) מופיעה מולנו שותפה נוספת לקבוצת הילדות שלנו – שגם איתה לאף אחת מאיתנו לא היה קשר שנים ארוכות.
המצב הסוריאליסטי, גורם לי לחייך. אני נזכרת בכל הרגעים בתהליך שעברתי בשנים האחרונות שבו רציתי לסגור מעגל מול אותם אנשים. חיפשתי תגובה, אמירה, משהו שיגרום לי להבין, שיסביר, לשמוע מהם איך הם חוו את הדברים ומה הם עושים איתם. הצורך הזה חלף לו מכבר עם העשייה והגדילה הפנימית, אבל הי, זה שאני ויתרתי עליו, לא אומר שהיקום ויתר…
היו לה 20 דקות לשבת איתנו לפני הסדנא שהלכה אליה (כן, כולנו מסתבר בתהליך…) ותוך כדי שיחה היא מדברת על חוויה של קושי גדול מאד עם עברה ועם כל קשר איתו, מה שכולל כנראה גם אותנו, ואומרת בחצי משפט "לא היינו טובות זו לזו". באותו הרגע, ראיתי מולי את הנשמה של הילדה שהייתה.
שהעבירה אותי תלאות רבות וגילתה רוע בדרכים שונות, יושבת מולי חשופה ולוקחת מקום, גם אם בחצי משפט, להביא את הצד שלה בסיפור.
עוד שכבה של ציניות, של חשדנות, של כעס, נשרה ממני באותו הרגע. חמלה ואמפטיה אמיתית נולדו. כן, ההבנה היתה שם וסייעה כנראה, אבל בעיקר היו שם שתי נשמות שנשלחו יחד לעולם, אל מקום מלא בקושי ולמידה ולא ידעו להיות טובות זו לזו.
סגירת המעגל הסופית, לפחות בסיבוב הזה של הספירלה, הגיעה כמה ימים לאחר מכן, כאשר פגשתי את שירה – מטופלת שלי לשעבר והיא לקחה אותי טרמפ הביתה. שירה עברה במהלך הפגישות בנינו תהליך סליחה עמוק ומשמעותי מול הוריה ובדרך היא סיפרה לי על סיטואציה שקרתה השבוע מול אביה.
הוא התקשר לשאול לשלום בנה שנמצא בטיול בחו"ל ועל הדרך כמובן הרעיף עצות, ביקורות ואמירות מהסגנון המוכר לה מילדות ושמפעיל אוטומטית כל כפתור אפשרי. "את יודעת", היא אמרה, "אני כבר לא מתעסקת עם להבין אותו, ולמה הוא עושה ככה וככה, פעם כעסתי, אחר כך ריחמתי, אני לא יודעת אם ויתרתי על זה לגמרי, אבל השבוע אמרתי לו בפעם הראשונה מזה שנים – אני אוהבת אותך".
