אני מצטערת.. כלכך מצטערת.. מצטערת בפני כל האנשים שאני מכירה, מצטערת בפני אלוהים. אני לא יודעת למה אני כל הזמן עושה את זה אין לי שליטה כבר.. זה פשוט עצוב שמגיל קטן זה ככה.
אבל זה ניהיה הרגל מגונה כבר, זה ניהיה דפוס התנהגותי, זה הפך להיות כרוני.. אני אפילו לא שמה לב שאני עושה את זה.. כל הזמן אני ממציאה סיפורים.. ומשקרת.. ומשקרת.. בלי לשים לבהמילים יוצאות לי מהפה.. כל השקרים האלה.. ואף אחד חוץ מאלוהים לא יודע עליהם.. אף אחד חוץ מאלוהים לא יודע עד כמה אני מסובכת בשקרים שלי..
מה שהכי כואב זה שהגעתי לנקודה שכבר אי אפשר להפסיק.. אני מבקשת סליחה, אבל אני יודעת שאני אמשיך לשקר.. גם בגלל שאני לא יכולה עכשיו לחשוף את כל מיליוני השקרים האלה.. וגם כי אני יודעת שהפכתי להיות שקרנית פטולוגית.. כל הזמן בורחת מהאמת ומהמציאות.. לא יכולה להסתכל על החיים שלי ככה.. לא יכולה להסתכל על המציאות בעיניים.. מצטערת על כל השקרים.. ומצטערת גם על השקרים שאני הולכת לספר..
זה פשוט בלתי נמנע בשבילי
