יום ט' באב הוא יום צום ואבל לאומי לזכר חורבן ירושלים ושני בתי המקדש, והוא נקבע במסורת היהודית כיום זיכרון לטרגדיה הכפולה שארעה באופן מפתיע, באותו תאריך במדויק.
הבית הראשון נחרב ונשרף בידי, מלך בבל, בתשעה באב בשנת 586 לפני הספירה והבית השני נחרב והועלה באש בידי המצביא הרומאי טיטוס בתשעה באב בשנת 70 לספירה.
מהגמרא אנו למדים כי הבית הראשון נהרס בגלל גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, ואילו הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. חז"ל אף הגדילו ואמרו כי שנאת חינם שקולה כנגד שלושת החטאים האיומים ההם.
על תשעה באב אנחנו יודעים הרבה פחות ממה שאנחנו יודעים על חנוכה, למשל. מצד אחד זה יום אבל וצום (אפילו החנויות סגורות בערב), ומצד שני זה רחוק מאוד מיום כיפור.
כולנו יודעים שבתאריך הזה חרב בית המקדש, וחלקנו גם זוכרים שזה קשור לשנאת חינם וזהו.
9 באב הוא יום האבל החמור ביותר, ולכן חלים בו חמשת העינויים שאנו רגילים אליהם מיום הכיפורים:
- יום צום לא אוכלים ולא שותים
- אסור להתרחץ לצורך הנאה, אלא רק לצורך הסרת לכלוך.
- אסור לטפח את הגוף ולדאוג למראה החיצוני.
- אסור לנעול נעליים שעשויות מעור.
- אסור לקיים יחסי מין או לקיים כל מגע פיזי בין גבר לאישה.
ואיך זה יכול להיות שאנחנו מתאבלים על משהו שקרה לפני כמעט 2000 שנה?
מעבר לעובדה ש ב 9 באב מציינים את חורבן בית המקדש, אנו גם מציינים חורבן של החברה היהודית.
בית המקדש סימל אחדות בעם, את השפע, אמונה, התקווה, הלכידות, המנהיגות והייכולת לתקן לשפר ולבקש סליחה.
כשחרב בית המקדש הפכנו להיות אבודים, איבדנו גם את צלם האנוש שנותר עד עצם היום הזה ושבא לידי ביטוי בהשוואה לאחרים, בשיפוטיות, בקינאה, באשמה, בכעסים, בטינה ובנקמה.
"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו"
אומרים חז"ל שבדור שלא נבנה בו בית-המקדש, כנראה קיים אותו פגם שהיה בדור שנחרב בו. כביכול, אם בית-המקדש היה קיים בדור שכזה, האם הוא גם היה נחרב?
"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ."
שימו לב למילים האלו שאנו מוציאים מהפה לשנאה לכעס שמכרסם בתוכנו. על כל המעשים שמחריבים את הלב. כי בית המקדש לא נחרב אז לפני אלפיים שנה, הוא נחרב בכל דור ודור מחדש.
ולכולנו יש אחריות לשנות משהו במעשים במחשבות שלנו והאבל הוא לא על מה שהיה אז אלא על מה שגם קורה היום!
י"ז בתמוז, שבעה עשר בתמוז – תקופת שלושת שבועות, בין המיצרים
בי"ז בתמוז הבקיעו כוחותיו של טיטוס, המצביא הרומי, את חומות ירושלים בתקופת בית שני. הקרבות בתוך העיר נמשכו שלושה שבועות, עד תשעה באב, אז הוחרב בית המקדש.
התקופה שבין י"ז בתמוז לתשעה באב מכונים "שלושת השבועות" או "ימי בין המצרים", ונוהגים בהם מנהגי אבלות.
שלושת השבועות שיש בהם סבל ומנהגי אבלות שהולכים ומחמירים עד 9 באב.
מה קרה ב י"ז בתמוז:
- נפרצו חומות ירושלים – ביום זה פרץ צבא רומי את חומות ירושלים לאחר מצור שנמשך 3 שנים. הרעב הקשה ששרר בעיר הכריע את תושביה והם לא היו יכולים לעמוד בפני עוצמת החיל שעמד מולם.
- שריפת התורה על ידי אפוסטמוס הרשע.
- הועמד צלם בהיכל – פסל הוצב בתוך בית המקדש.
- שבירת לוחות הברית הראשונים. לאחר מתן תורה, לאחר שאלוהים דיבר עם עם ישראל ונתן להם את עשרת הדברות, עלה משה רבינו להר סיני ושהה שם למשך ארבעים יום. לקראת סוף יום הארבעים, שש שעות לפני שמשה יורד מההר, בנו עם ישראל את עגל הזהב והחלו לעבוד אותו. כאשר משה ירד מן ההר וראה זאת השליך מידיו את לוחות הברית ושבר אותן.
- ביטול קורבן התמיד – בבית המקדש היו שתי קורבנות שהוקרבו יום יום ללא הפסקה, אחד בבוקר ואחד בין הערבים. על פי התלמוד הירושלמי, בימי מלכות יוון היו משלשלים מחומת ירושלים שתי קופות של זהב ובתמורה היו מעלים להם שני כבשים. כך היה הדבר יום יום עד שפעם אחת לאחר ששלשלו להם שתי קופות של זהב העלו להם שני חזירים. בעקבות כך לא היו יכולים להקריב באותו היום את קרבן התמיד.
תשעת הימים
'משנכנס אב ממעטין בשמחה'- חודש אב, הוא חודש שפותח תשעה ימים של אבל עד לצום תשעה באב, יום חורבן הבית הראשון והשני.
מראש חודש אב עד לשעות הצהריים של י' באב אנו מציינים את "תשעת הימים", תקופת אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני.
בתקופה זו:
לא אוכלים בשר או שותים יין
- לא לובשים בגדים חדשים או מכובסים וכן לא מכבסים בגדים
- לא רוחצים בבריכת שחיה או כל רחצה אחרת למטרות הנאה
- לא משפצים או מרחיבים בית
- לא נוטעים עצים הנועדים להטיל צל או להעניק ריח נעים
- לא קונים, תופרים או מתקנים בגדים
- בשבוע של תשעה באב – לא קוצצים את הציפורניים
הספרדים נוהגים קצת אחרת: נמנעים מאכילת בשר החל מיום אחרי ראש חודש אב, ומשתיית יין ורחצה לתענוג רק מתחילת השבוע בו חל תשעה באב.
נהוג להמעיט בשמחה אך, את השמחה הפנימית שיש בתוך הלב שתשמרו חזק, תאחזו בה, כי היא זו שתבטל לבסוף את כל הצרות, ואז 'נוכל לשמוח עד בלי די'
כ- 2000 שנה אחרי יש עדיין קווים דומים למה שקורה פה היום עם חוסר האיפוק וקבלת האחר, האשמה השיפוטיות ועוד…
בהזדמנות זו שמתקרב תשעה באב, יש לנו אפשרות גם לעשות סוג של חשבון נפש קטן, שקשור גם לחורבן שבלב, עם התייחסות ליחסים שבין אדם לחברו. איך להתחשב, לקבל, לאהוב ולהבין שאלו הם השורשים שלנו כעם להתפתח ולחיות טוב יותר ביחד.
לצפייה ולהאזנה לתוכנית גם בפודקאסט:
ולהאזנה לתוכנית גם בפודקאסט
מגילת איכה
מגילת איכה היא המגילה שמספרת את סיפורו של החורבן שמדי שנה בליל תשעה באב קוראים בבית הכנסת "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, היתה כאלמנה…'
